המסקנה המתבקשת, אפוא, היא כי הקביעה האם להורות על רשות לקיים באופן חלקי את חיובה הכספי תעשה בשים לב למכלול נסיבות המקרה. במסגרת הפעלת שיקול הדעת ייתן בית המשפט את דעתו לתום ליבם של הצדדים ולמידת אשמתם בהתקשרות הבלתי חוקית, להתנהלות הצדדים ולרקע לכריתת ההסכם."
וכן,
"בבחינת נסיבות המקרה, על בית המשפט לעמוד על התנהלות הצדדים ולקבוע: האם נותן השירות או מבצע העבודה היה תם לב, או ידע כי היה עליו לעמוד בדרישות סעיף 232 לצו [השוו: בית דין גבוה לצדק 556/07 דדון נ' החברה למוסדות חינוך ותרבות ברמלה מיסודה של הסוכנות היהודית בערעור מיסים ([פורסם בנבו], 7.11.2007); שלו חוזים, 389]; האם הרשות פעלה בתום לב, הייתה רשלנית או יצרה מצג שווא כלפי נותן השירות או מבצע העבודה לפיו די בהתקשרות כפי שנעשתה כדי לחייבה [ראו: עניין שם-אור, 568-567; שלו חוזים, 389]; האם התמורה החוזית אושרה במסגרת התקציב לתקופה הרלבנטית; והאם הפגם שנפל בהתקשרות הינו שולי או מהותי. לאחר בחינת כל אלו, עליו לקבוע כיצד יש לאזן בין התוצאה שנראית כתוצאה הצודקת במישור היחסים בין הצדדים הקונקרטיים לסכסוך לבין התוצאה המתבקשת בשים לב לתכליות הכלליות עליהן עמדתי לעיל. בסופו של דבר, על בית המשפט לקבוע על מי מהצדדים לשאת בתוצאות אי העמידה בדרישות סעיף 232 לצו בנסיבות המקרה הקונקרטי. הכרעה זו אינה הכרעה דיכוטומית, וניתן לאזן בין אשמתם של הצדדים, בקביעת הסכום שעל הרשות לשלם, אם בכלל.
באשר לקביעת השכר הראוי או גובה התמורה החלקית שתחויב הרשות בתשלומה, אסתפק בהצבת "סימני הדרך" הבאים: כפי שציינתי לעיל, הכלל הוא כי בית המשפט לא יורה לרשות לשלם את התמורה החוזית עליה הוסכם כשכר ראוי או על דרך של צו לקיום ההתחייבות. בנוסף, בקביעת הסכום שעל הרשות לשלם, אם בכלל, יש להעדיף אמות מידה אובייקטיביות להערכת שווי העבודה או השירות שנהנתה מהם הרשות, ובכל מקרה בו נותן השירות או מבצע העבודה אינו תם לב לחלוטין, יש לתת ביטוי לחוסר תום לב זה באמצעות הפחתת הסך בו מוערכים השירות או העבודה באופן אובייקטיבי [השוו: ערעור אזרחי 365/54 מן נ' איון, פ"ד יא 1612, 1619-1618 (1957); עניין ברש, 272, וראו בהרחבה בהקשר אחר: ערעור אזרחי 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בערעור מיסים נ' מאירסון ([פורסם בנבו], 15.7.2010), פסקאות 56-54 לחוות דעתי]."
- בתיק אזרחי (עכו) 1707-11-20 סמיח סבע עבודות קבלניות בערעור מיסים עיריית סח'נין, [נבו] סיכם ביהמ”ש הנכבד את ההלכה לעניין חיוב רשות מקומית בתשלום תמורה עבור עבודות קבלניות שבוצעו למענה ונתן מלפניו דוגמאות מהפסיקה וכדלהלן:
"סיכומה של ההלכה, כי במקרים חריגים ונדירים יורה בית המשפט לרשות לקיים באופן מלא את חיוביה, גם כאשר לא נעשתה התקשרות כדין על פי הוראות סעיף 203 לפקודת העיריות; ואילו במקרים אחרים רשאי בית המשפט להורות על תשלום חלקי, במידה כזו או אחרת, תוך שהוא לוקח בחשבון את האינטרס הציבורי ואת שיקולי חוקיות המנהל מצד אחד, ואת עקרונות תום הלב וההגינות מן הצד השני, על רקע נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון.