כל הדירקטורים היו מודעים לפרטי ההלוואה, כולל להתחייבות לשחררו ממנה.
הדירקטוריון קיבל התפטרותו ומינה את הנתבע במקומו, פה אחד. רק אח"כ, כשכבר לא נשא במשרת מנכ"ל (כשחודשיים קודם לכן התפטר מהדירקטוריון), הוזמן ע"י היו"ר ופרט תנאי פרישתו והדירקטוריון אישר תנאי הפרישה פה אחד. לאחר האישור התנהלה "שיחה חופשית" בין הדירקטורים ועלס הוסמך ע"י הדירקטוריון לערוך ולחתום הסכם המשקף את תנאי הפרישה שאושרו. עלס ניסח את הסכם הפרישה והדירקטורים, שהמתינו במסעדה הסמוכה, חתמו עליו.
חרף התחייבויותיה סירבה הנתבעת, עפ"י הנחיות הנתבע, לקיים את הסכם הפרישה. זמן רב לאחר פרישתו ראתה הנתבעת את הסכם הפרישה והויתור על ההלוואה כמעשה עשוי ומחייב, כך גם באמרות הדירקטורים.
הדירקטוריון אף דחה (ביום 27.8.98) הסתייגויות הנתבע והחליט כי יש לקיים את הסכם הפרישה וכך אף במסמכיה הרשמיים והפומביים של הנתבעת.
רק לאחר שהנתבע פיטר עובדים ומנהלים, המזוהים לדעתו עם התובע, החליט הדירקטוריון ב- 8.11.98 כי אין מקום לוותר על ההלוואה.
התובע מכחיש טענות הנתבעת שיש בהן, לטעמה, כדי להביא למסקנה כי הסכם הפרישה אינו תקף.
(עד כאן עב 7049/00; להלן:"תביעת הנתבעת").
- התקיימו דיוני קד"מ בפני כבוד השופטת א. סלע ב- 2 ההליכים שאוחדו, הוגשו תצהירים מטעם מרבית העדים ונשמעו בפנינו התובע ועדיו. כן נשמעו בפנינו הנתבע ועדי הנתבעים.
במהלך דיוני הקד"מ ואף במהלך ההוכחות נדחו דיונים רבים ואף התקיימו מספר הליכי גישור שלא צלחו.
- ולהכרעתנו –
פֵרטנו לעיל טענות הצדדים במידת האפשר ע"מ לא לקטוע רצף ההבנה – בקציר האומר.
בתום ההליך בפנינו וגם משהוברר כי כל ההליכים שהתקיימו בבתי המשפט האזרחיים (בין הנתבעת לתובע או לדירקטורים) נסתיימו בהסכמה – נעשו על ידנו נסיונות נוספים להביא הצדדים להסכמה.
חזרנו והבהרנו עמדתנו לצדדים כי תביעה זו ראוי היה לה שתסתיים בהליכי גישור/בוררות. סברנו כי פומביות הדיון וחריצת הדין בטענות הצדדים עלולות לפגוע קשות בשני הצדדים כאחד.
ובמה הדברים אמורים: טוען התובע מצידו, כך לדוגמא, לרצח אופי מצד הנתבעים ולהתנהגות פרועה, חסרת תום לב ומבישה של הנתבעת בהנהגתו של הנתבע. הנתבעת מצדה טוענת, בין היתר, לניהול כושל ולדיווח לא נכון לציבור.
עוד אנו דנים בטענות אלו כנגד אלו ונדרשים אנו להכריע בין היתר: