לטעמנו, כתבי הטענות לא פרטו כדבעי חלק מהנטען ונותרו במובנים רבים עמומים (ולא מפורטים כמצופה), הן ע"מ שלא לגלות טפח והן מתוך שהנתונים עוד לא היו מגובשים.
בתיק זה הוגשו כאמור, מאות רבות של מסמכים ומוצגים.
נציין כי שניים הם המסמכים המהווים מקור עיקרי לרכיבים הנתבעים ע"י התובע:
א. הסכם העבודה
ב. הסכם הפרישה
מאחר ויש מהרכיבים הנתבעים כאלו אשר הופיעו בשני ההסכמים נדון ברכיבים השונים תוך אזכור מקורם. בהמשך נייחד פרק נרחב למסמכים אלו, נסיבות כריתתם, תוקפם ותוצאותיהם – הן לתובע והן לנתבעים. כך אף נדרש להמחאת הזכות.
הסכם העבודה ונסיבות חתימתו
טוען התובע כי בתחילת הדרך, תנאי העסקתו היו סבירים, אך לא עודכנו בהתאם להישגי הנתבעת במהלך השנים. בהתאם, נחתם בין הצדדים ביום 29.9.89 הסכם העבודה "שעיגן את תנאי העסקתו".
התובע מכחיש טענות הנתבעת בהגנתה, לפיהן הרקע להסכם העבודה היה גילוי הדירקטוריון כי משך כספים לשימושו הפרטי ללא אישור וע"מ "להכשיר" רטרואקטיבית משיכותיו. כן טען כי בדו"ח השנתי לשנת 1987 צויינה במפורש הלוואה ע"ס 102,000$, שניתנה לו לצורך נסיעתו לארה"ב.
כן ביקש לנושא זה את עדותו של עלס, כמי שכיהן כדירקטור מ- 1988 ויודע כי נושא ההלוואה היה ידוע לדירקטורים ולציבור והופיע בדו"חות הנתבעת.
נציין כי עלס חתום על הסכם העבודה בשם החברה – מחד ומאידך – אין בפנינו החלטת דירקטוריון המאשרת הסכם העבודה או תנאיו, בעת בה כיהן התובע כדירקטור (ומכל מקום, התובע לא טוען לכזו) ואף לא החלטה המאשרת-מַסמיכה את עלס לחתום על הסכם העבודה!
גם בטוענו להבטחות כאלה או אחרות, שניתנו ע"י פרלמן (בעל המניות העיקרי ויו"ר הדירקטוריון עד 93, כטענתו בסעיף 24) – אין לאלה כל אסמכתא, למעט טענות עתה מפיו של עלס.
בפנינו איפוא, מצוי הסכם העבודה, המדבר בעד עצמו ונסיבותיו נותרו "עלומות", משלטעמנו אין די לכך בעדות התובע ועלס. בנסיבות אלה, לנתבעת קושי ראייתי ברור, המגביר הנטל על התובע.
נציין כי תמוהים מאוד בעינינו הדברים,שכן עסקינן בהסכם למנכ"ל, ששימש בפועל בתפקיד כ-9 שנים עד לחתימת הסכם העבודה. ודאי כך, כשאין בהסכם זה איזשהו אזכור להלוואה שניתנה קודם לכן (ואף לא אזכור לאי עדכון שכרו)! ובכך נדון בהמשך.
לעת זו לא נדָרש לשאלת תוקפו של הסכם העבודה (הגם שלטעמנו עולה ספק גם בזה), אך גם לא לשאלה אם בא להצדיק כספים שכבר משך התובע ללא אישור, כטענת הנתבעת. כך גם לא מצאנו טעם להזקק לעת זו לנכונות האמור בנספח ב', משאין חולק כי בפנינו נטען ל "הלוואה" ולחוב של התובע עפ"י ספרי הנתבעת לעת סיום יחסי העבודה – ולענייננו, די בכך.