משמע, במסמך זה אין כל אזכור למחילה/שחרור מהחוב של כחצי מיליון $, אלא דווקא תאור המתאים לדברי התובע בישיבת הדירקטוריון, קרי: קיזוז – offset, קיזוז כנגד תשלום מגיע כשכר יעוץ!!
דוחים אנו הטענה כי הדירקטורים היו משחררים התובע מההלוואה בכל מקרה, הואיל והיה זכאי לכך:
ראשית – איננו עוסקים בדירקטורים כבודדים, אלא בדירקטוריון.
שנית – דווקא מדברי הדירקטורים בישיבות הדירקטוריון שלאחר 28.6 – קשה עד מאד לטעון כך בנחרצות. עולה מהפרוטוקולים המאוחרים ל- 28.6.98 כי עניין ההלוואה (ותור על החזר וגילומה) לא ממש הוחלט ע"י הדירקטוריון, כך גם עפ"י הדירקטורים הטוענים, כתובע, כי הדירקטוריון אישר הסכם הפרישה.
ועוד, לוּ באמת היה זכאי התובע לשחרור מהלוואה בתקופה כלשהי – יש להניח שהיה מסדיר זאת בזמנו והיו לכך זמנים יפים ומתאימים (בין בזמנו של פרלמן, עת זה היה בעל מניות הרוב, מי שעל פיו יישק דבר ובין אח"כ).
ונזכיר, אין מדובר בהלוואה אחת; עסקינן במשיכות כספים עפ"נ שנים רבות. לוּ בעת כלשהי היה זכאי להיות משוחרר מהחזר ההלוואה – חזקה כי היה מוצא התובע להפנותנו לשחרור כדין מהֶחזרה (אם כי בכך, לא היה פטוּר מהמיסוי הנובע מהטבה שקיבל , בסכומים ניכרים, מדי שנה!). ונזכיר – גם בבַקשו תנאי פרישה, אין התובע טוען כי פטור הוא מהשבת ההלוואה/ כי לפי תנאיה, מקדמת דנא, פטוּר הוא מהחזר!
ונזכיר עוד – מעבר לנתונים שמסרו אנשי הכספים, לפיהם אין שחר לטענות התובע, כאילו קיבל שכר של 5,000 $ בעת שהותו במנהטן (שכן השתכר שם כ- 150,000 $ לשנה) – אין לשכוח כי עפ"י הסכם העבודה מדובר בהלוואה בשיעור משכורת שנתית, כלומר, לשיטתו, הוכפלה משכורתו מדי חודש.
כך גם, שכרו בש"ח בהסכם העבודה עמד ע"ס של 13,881 ₪ נטו. מנגד, שכרו האחרון נטו היה שווה ערך ל- 8,777.97 $. משמע, מעבר לכל הטבה אחרת, התעדכן אף שכרו הריאלי נטו ב- $, כך שבמהלך 9 שנים הועלה ב- 25.39%(29.9.89- $= 1.983 ₪;27.2.98-$ = 3.582 ₪). (עניין רלוונטי גם לרכיב הצמדת השכר, דלעיל).
ונזכיר דברי התובע (בח.נ. עמ. 9, 14.10.04): "ראדא צריכה איכשהו לפתור (בטעות נרשם לפתוח) את העניין" – ומה לנו יותר מכך שאין מדובר בויתור!! (ההדגשות הוספו).
אין חולק שהייתה הסכמה בדירקטוריון לפתור בעיית ההלוואה.
הצורך בבדיקה התעורר אך באשר לשאלה המיסויית, כמו גם לבחינת המצג שהציג התובע מול העובדות (כולל המחאת הזכות) עד כי נמצא שאכן עסקינן בהלוואה ולא בתשלום אחר. ולעניין זה, סוכם כי הצדדים יפעלו באופן שיאפשר השגת הפתרון הנוח והזול יותר ולכך נרתם אף התובע לאחר 30.6.98.