עסקינן בהסכם מודפס, שהוכן עבורו – ואם הודפס במחשב/במשרד, ניתן היה להציגו כראייה, כמו גם את מועד הכנתו/שינויו. כך גם ניתן היה ללמוד אם אכן עסקינן בניסוח, ללא ייעוץ משפטי.
ממכלול העדויות והראיות מסקנתנו היא כי התובע לא נכפה לַדָבר אלא הכין עצמו זמן לא מועט, מבעוד מועד, לסיום עבודתו כמנכ"ל הנתבעת ומיזמתו. כך, דאג זה מכבר, להכין את מחליפו, להכניסו בסוד העניינים בדרג הבכיר בנתבעת, להשתמש בשמו ובקשריו לטובת עסקי ועיסוקי הנתבעת, כך ידע מהם תנאיו להפסקת כהונתו בנתבעת ובאילו תנאים יעזוב.
עוד ראוי לציין כי עפ"י פרוטוקול הישיבה עליו חתום גרינברג כיו"ר הדירקטוריון (טז,יז לתובע) סדר היום של הישיבה הוא "דיווח שוטף" – מה שספק אם מתאים לסיטואציה או לחשיבות הארוע בְחברה, ודאי חברה כנתבעת, עת מנכ"ל פורש לאחר כ- 18 שנות עבודה ( והרי אין חולק כי באותה עת כבר ידע גרינברג על כוונת ההתפטרות) !
דוקא הכינוי שניתן לסדר היום גם הוא מלמדנו כי מדובר היה בעניין ידוע ומוסכם מראש ולא בהחלטתו מבוֹקר הדיון! די אם נפנה לדברי עלס בפרוטוקול מ- 28.6 (נספח טו לתובע עמ. 5 וכן בעמ. 28 שורות 5-9 וכן לדובר "אלמוני" בעמ. 12-13!).
יש להזכיר עוד כי בתצהירו טוען התובע:
"בשלב מסויים החל בודינגר להפיץ שמועה בקרב דירקטורים ובעלי מניות... לפיה אנשי בואינג מעוניינים כי הוא ישמש כמנכ"ל... בשבוע האחרון של חודש יוני טען ... הודעתי על כוונתי לפרוש ... סמוך לפני ישיבת הדירקטוריון...". (ההדגשות הוספו).
לא שוכנענו מעמימות (העיתוי) כל אחת מהעובדות להן טוען התובע בהקשר זה. לא שוכנענו כי התובע אינו יכול לנקוב במועד מדוייק לאלה, אלא כי כך נעשה, משאין הדיוק כה נוח לעמדתו. שוכנענו כי התובע החליט על התפטרותו (לפחות) שבועות טרם הודעת ההתפטרות וכך אף הודיע (נועץ) למי מהדירקטורים (לפחות לעלס ולגרינברג וככל העולה, גם שריב).
עוד נציין כי העובדה שבעבר הביעה בואינג אמון מלא בצוות הניהולי של הנתבעת – אין בה כדי להבטיח כי לא שינתה דעתה במהלך בדיקת הנאותות.
ועוד – לא מצאנו בפרוטוקול הישיבה כי התובע הודיע על התפטרותו לאור הנסיבות "והמצגים" של הנתבע – כשאין לשכוח שדבריו הוקלטו (ודאי כך לאור טענתו בתביעתו סעיף 7.3; כך גם אין לשכוח כי לא כל הדירקטורים שמעו ממנו, טרם הישיבה, עמדתו).
טענות התובע בהקשר זה נדחות על ידנו משהוכח בפנינו ההפך וכטענות הנתבעים.