אין בפנינו די נתונים כדי לבחון אם עסקינן בעסקה בתנאי השוק. אין די לכך בטענת התובע. נדרשת היא לראייה. כך גם, לאור מצבה הפיננסי של הנתבעת בעת הפרישה – קשה לקבל כי הסכם הפרישה הוא במהלך העסקים הרגיל או בתנאי השוק. במובן זה, אין דומים תנאי השוק בעת שגשוג לעתות קשות, כמצב הנתבעת כפי שעלה בפנינו. במובן מה, ענין לנו במשמעות "טאוטולוגית" בהקשר זה: לולא מצבה של הנתבעת (והצורך הרב שנמצא לה לזכות בבואינג כמשקיעה, צורך שהוא גם פיננסי גרידא ושכּרך בחובו השקעה נוספת של הורשאם) – לא היה התובע, לטענתו, מתפטר. משמע, גם מכך נגזר כי אין מדובר במהלך העסקים הרגיל של הנתבעת.
כאן המקום להוסיף באשר להטעייה הנטענת לעניין מצבה הפיננסי של הנתבעת – בעניין זה הצדק עם התובע (לפחות, חלקית).
ראשית, אין לנו עניין אישי בדירקטור זה או אחר. אנו עוסקים בדירקטוריון ככזה.
ככל שסברה הנתבעת כי כך – הרי הודיעה כי הסתיימו כל ההליכים המשפטיים שנפתחו בינה לאלה.
שנית, משעסקינן בדו"חות פיננסיים, בדיווחים לבורסה, במסמכים שנבחנו מדי שנה, משזכותו של דירקטור לרדת לנבכי המצב הפיננסי של החברה – לא סברנו כי נדרש התובע להביא בפני הדירקטוריון, תוך תאור דרישותיו בפרישה, את מצבה הפיננסי של הנתבעת או המשמעות הכספית של כ"א מדרישותיו. עם זאת, אין חולק כי התובע היה מודע למצבה. ודאי אמור היה לדעת כמנכ"ל (והן כיו"ר דירטוריון/דירקטור, גם אם כבר לא כיהן ככזה בשנת 98 – והן משמצבה החמור לא "נוצר לפתע"). אין בפועל חולק, אליבא ד'כל העדים שבפנינו, כי מדובר היה במצב כלכלי קשה בנתבעת, עד כי היה מי שסבר כי כפסע בינה לחדלות.
בנסיבות אלה, יש לבחון את הבנת הדירטורים למצב זה, ועל רקע המצב את ההסכמות /הנכונוּת שהובעו, הן באשר להצטרפות בואינג (והשקעה נוספת-נלווית של הורשאם) והן באשר לתנאי פרישתו של התובע.
התובע כמנכ"ל ראוי היה אמנם כי יבהיר הקושי/יזכיר אותו – כך היינו מצפים מעובד/מנכ"ל נאמן – אך אין לטעמנו בשתיקתו בהקשר זה כדי הטעייה (ממנה יש ללמוד על בטול ההחלטה). ומנגד, די בעיון בישיבת הדירקטוריון שבועיים אח"כ או באמירות נוספות, כדי להווכח שהדירקטורים לא ידעו המצב (לפחות חלקם ולפחות את חומרתו).
נבהיר לעניין תנאי השוק כי תנאי זה שבפקודה יש ליישמו לענייננו בשניים: האופציות וההלוואה [כוונתנו היא כי ביחס ליתר רכיבי הסכם הפרישה עסקינן בתנאים שניתן היה (אולי) להסתפק בידיעת דיינים].