ובאשר להתנייה האחרונה שבהגדרת הפקודה – קשה לקבוע אם יש בעסקה כדי להשפיע באופן מהותי על רווחיות הנתבעת. עסקינן בויתור על סכום של כחצי מיליון$, אליו נלווית חבות נוספת ששיעורה במחלוקת בין הצדדים (עד כדי חצי מיליון נוסף). מנגד, אין חולק כי מצב הנתבעת באותה עת לא היה מה"משופרים". למול כל אלה יש לשקול גם את הצטרפותה של בואינג כמשקיע וההשקעה הצפויה של הורשאם (יחד 15 מליון$). חרף כל האמור, לטעמנו, מדובר בקיומה של ההתנייה האחרונה שבהגדרה ואנו קובעים כי עסקינן בעיסקה חריגה, משודאי היה בה להשפיע על רכושה והתחייבויותיה של הנתבעת (השפעה מהותית) ויתכן אף על רווחיותה!
הפקודה קובעת כי אשרורה של עסקה חריגה יעשה ע"י ועדת הבקורת ובדירקטוריון (ללא נוכחות נושא המשרה).
בנושא זה יש לומר שוב – לא נחה דעתנו מהגישה (התובע ועדיו) כי ממילא היו חברי ועדת הבקורת מאשרים התנאים. כל עוד לא התכנסה הועדה וכל עוד לא דנה ב"כובעה" ככזו – אין לדעת כיצד הייתה מכריעה. לטעמנו, העובדה כי מי מחבריה הצביע (ככל שכך) בדירקטוריון – אינה מחליפה שיקול דעתו כחבר ועדה! ודאי כך, כשבפועל אף לא נכח (ולענין זה, לטעמנו, אין תוקף ל"יצוגו" ע"י דירקטור אחר בדירקטוריון). כשם שאין לומר כי יש תוקף להחלטת דירקטוריון, חרף אי זימונו של דירקטור/ים אך משום שממילא הרוב היה מקבל ההחלטה – ודאי וודאי כך באי כינוסה של ועדת הבקורת ואי אישורה העיסקה! [ונזכיר, עצם העדרותו של חבר – שולל מהועדה/מהחברה את ההזדמנות להחשף לדעתו של הדירקטור בשאלה הנדונה. כך גם נזכיר כי גרינברג דוקא הזכיר צורך זה].
בפועל, אין חולק כי ועדת הבקורת לא כונסה וממילא לא החליטה בקשר לתנאי הפרישה של התובע. נזכיר כי עסקינן באישור לעיסקה עתידית ולא אישור בדיעבד (גם אם ניתן אישור הדירקטוריון) – וממילא, אין לו תוקף, אלא אם נתקבל אישור האסיפה הכללית (סעיף 96 טז(ד) לפקודה). עוד יש להזכיר כי התובע בודאי אינו "צד שלישי" בהליך כאמור וממילא, העדר הנפקות להחלטת הדירקטוריון חל גם כלפיו. התובע תומך יתדותיו, בין היתר, במילותיו של הנתבע בישיבה מ- 14.7 אך בכל הכבוד, לטעמנו, לא מילותיו (ואף לא הבנתו) תקבענה אם הדירקטוריון החליט, אם לאו. נזכיר כי טענת הנתבעת היא כי התובע הִטעה הדירקטוריון, הציג מצגי שווא, הפר חובת תום לב ונאמנות וכי לא בוצעו כל ההליכים המחוייבים בדין ולפיכך, גם אם הושג הסכם – אין הוא תקף.