מכך נגזר גם כי הנובע מכל פעולה שבוטלה – כי בטל אף הוא , משאין חולק כי להסכם הכתוב אין קיום מכוח עצמו! (ולכל היותר, יכול שיחייב את הדירקטורים החתומים עליו כלפי התובע, כמי שהטעוהו לחשוב כי עסקינן בהסכם כדין – ולא היא, שהרי התובע יותר משהובל – הוביל, ודאי לגבושו!!).
מוצאים אנו לומר עוד – אכן סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-
1973 קובע כי "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר", אך לאור תכליתה של הוראה זו (העמדת התובע על המצב המשפטי, זכויותיו וחבויותיו), שהושגה לאור ידיעת הצדדים, ממילא, לא נדרשה הנתבעת להודעת בטול פורמלית, משברי כי בתשובת הנתבע לתובע, ואף בהחלטת הדירקטוריון מנובמבר (שאין חולק כי התובע היה מודע לה) ניתנה הודעה (ככל שזו נדרשה).
בענייננו, התובע לא יכול היה להניח כי ההסכם תקף ואף לא כי התבעת "מפרה" את ההסכם. למצער, ניתן לומר כי באי חתימתו של הסכם בתוך 14 יום, כשהתובע טוען כי הציג נוסח לכזה ומנגד, לא עמד על קיום חיוביו-הוא בהסכם – יש כדי הודעת ביטול כדין. נזכיר, לאחר בירור כל העובדות והנתונים, משהוברר כי לא הובאו כל הנתונים, נתונים מִשנים אחורה, שבדין היה על התובע להציגם (שלא לומר להדגישם) – עיתוי הבטול, בין בתשובת הנתבע ובין ככל שנעשה בנובמבר – סביר הוא לחלוטין, ודאי כך בשים לב להנהלתה החדשה של הנתבעת! ודאי אין לקבל טענת התובע, כביכול, הסתמך על מצג (ואין בפנינו כיצד נסמך ומה נזק נגרם לו בשל הסתמכותו) הנתבעת, שהרי מיד בפנייה בענין הובהר לו כי "ככל הנראה עתה"...
לטעמנו, בנסיבות שתוארו, ככל שהיה תקף ההסכם עפ"י דיני החברות, הרי בוטל כדין עפ"י דיני החוזים, המחייבים אף הם תום לב (ראה: גבריאלה שלו, דיני חוזים).
חבות הנתבע
טוען התובע כי הנתבע חב כלפיו ברכיבי התביעה מן הטעם שעיכב ביצועו של הסכם הפרישה וגרם לנתבעת להפר ההסכם.
התובע הוא שהמליץ בפני הדירקטוריון על מינוי הנתבע תחתיו כמנכ"ל, לאחר שזה החל עבודתו בנתבעת במאי 97', כנשיא חברת הבת האמריקאית ובכפיפות לתובע.
בישיבת דירקטוריון מיום 14.7.98 העלה הנתבע לדיון את הסכם הפרישה ועמדת חברי הדירקטוריון היתה כי הינו תקף.
ב-23.7.98 הודיע הנתבע לתובע כי הנתבעת לא תכבד התחייבותה לגילום חובו של התובע, כאמור בהסכם הפרישה בשל מצבה הכלכלי.
ב-16.8.98 הודיע הנתבע כי ההחלטה מ-28.6.98, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם הפרישה לענין גילום החוב – התקבלה "ככל הנראה עתה" בטעות ותוך אי מודעות לנתונים עובדתיים וחשבונאיים וכי הנושא יובא לדיון מחדש. הנתבעת, באמצעות חברי הדירקטוריון, דחתה טענותיו. כך, גרינברג במכתבו מ-16.8, שריב במכתבו מ-20.8, קניג במכתבו מ-27.8.