כך בהודעת הנתבעת לאסיפה הכללית מ-12.11.98 (י' לתביעה) נאמר כי התובע יעמיד עצמו לרשות הנתבעת, ויספק שרותי יעוץ. כן התחייב שלא להתחרות בנתבעת לתקופה של 5 שנים "בהתחשב" לסלוק חובו לנתבעת בסכום של כ-480,000 $ במשך התקופה של חמש השנים. כן יהיה זכאי ל-6 חודשים הודעה בשכר, תשלום פיצויי פיטורין בהתאם לחוק פיצויי פיטורים עפ"י משכורת יוני 98 במכפלת שנות עבודתו(18), כשבערך 62% בקרן והיתרה בתשלומים שיוסכמו וכן שיפוי.
עולה מאלה כי לפי הבנת הנתבעת, נכון לאותו מועד – מדובר אכן בהסכם שמשמעו קזוז חובו ולא מחילה עליו, ודאי לא תשלום המתחייב מויתור על חובו!!
ובאשר לישיבת 8.11.98:
זו נפתחה בהודעה על התפטרות 3 דירקטורים (שריב,אלמוג,גרינברג)
צויין מצבה הכלכלי הקשה, כולל תזרים מזומנים, עד כדי חשש קיומי...
אח"כ מתחיל ברג לדבר ומבהיר כי לאור מידע שהובהר וממצאים יש מקום לשקול מחדש ההחלטה ביחס להתפטרות התובע. מאירסון (מחליף לצ'אן) אומר כי זה עדיין ענין פתוח עפ"י הפרוטוקול ולכן, צריך לשקול אותו פעם נוספת. קניג אומר כי הדירקטוריון אישר תנאי הפרישה, יכול שהאישור התבסס על מידע שגוי מלכתחילה, אך לא ניתן לבטל ההחלטה.
עלס מסביר את הגנת בתי הדין לעבודה בישראל ומוסיף כי לכן אין לבסס החלטה על מצב כלכלי (של הנתבעת) ואף מציע יעוץ פרקליט מתמחה בדיני עבודה, שכן התובע יגיש תביעה.
ברג סבור כי יש לקבל החלטה לענין ההלוואה ועלס מסביר כי זה לא מספיק, שכן התובע יביא שורה של עדים שיעידו שהם היו מוותרים לו על ההלוואה כי זה מגיע לו וכי מצג השווא שלו שהכספים תמיד כוונו להיות חלק משכרו, זה לא הייתה הסיבה העיקרית להחלטה. ברג ומאירסון דוחקים לקבלת החלטה מיידית ומכל מקום לציין לפרוטוקול כי הוטעו. הנתבע מציע בינתיים לעכב תשלומים, עד לקבלת יעוץ משפטי, כעצת עלס. הורשאם מבקשים לחזור מהחלטה המוותרת על ההלוואה.
ההחלטה שהתקבלה בתמיכת הנתבע והורשאם והמנעות עלס קובעת: ההלוואה שרשומה בספרי הנתבעת, לחובת התובע תחשב במלואה כהלוואה ולא תבוטל או תראה כשכר המגיע לתובע. ההלוואה תשולם במלואה ע"י התובע בתנאים שיוסכמו.
ובהקשר זה מעניין להפנות לישיבת דירקטוריון מ-27.8.98:
אלמוג מצהיר כי לדעתו תמיד מדובר היה בהלוואה ואין חשיבות לאופן שהציג אותה התובע וכולם תומכים בקביעתו. ברג וצאן מבהירים כי לוּ כך ידעו, יכול שהיו פועלים אחרת. הנתבע מציין כי התובע הציג זאת לדירקטוריון באופן שונה. עלס אומר כי זה ברור עכשו שהייתה זו הלוואה. לדירקטוריון אין עתה ספקות. הוכוח היחיד הוא למה התובע נתן את הסברו, כשביקש לוותר על ההלוואה. ברג ועלס מונו כדי לסכם את התנאים, וככל שהוא מעיין בהסכם, נאמר בו בצורה ברורה כי הם ינסו לפתור את שאלת ההלוואה בשתוף עם התובע, תוך נסיון להקטין את המשמעות המיסויית. לדעתו יש לדבוק ברוח ההחלטה ולהמנע מצעדיי ההגדרה). ם משפטיים והוא מציע להצביע .