בפועל, אין התובע מבהיר אם, כמה, ממי וכיצד קיבל שכר בחודשי עבודתו האחרונים (מרץ-יוני 98 כולל). גם (או נכון יותר, ודאי) על רקע ריבוי המסמכים שהוגשו – אין להבין הכיצד, חרף טענותיו בהקשר זה (סע' 214,שם) – לא מצא לצרף החלטת דירקטוריון נטענת מ-17.9.97 או רישומים רלוונטיים לשכר שקיבל ב-4 החודשים האחרונים.
הנתבעת טענה כי התובע לא הגיש תלושי שכר (לשכר שקיבל בארה"ב) וכי מכרטיסו האישי של התובע – ריכוז תשלומים ניכויים הפרשות והעדרויות לשנת 97' (נספח 41 לתצהיר הנתבע; להלן:"הכרטיס האישי") עולה כי שכרו עודכן לפחות מ- 1991, כשאין לנתבעת מידע מדוע לא עודכן שכרו באופן התואם עליית המדד. עוד טענה כי הממונים על כך הם התובע (כמנכ"ל) ופררה, אך הוסיפה וטענה כי אין גם תעוד במהלך השנים כי מחה על אי עדכון שכרו.
עוד נטען כי התובע (ופררה) הוא העובד היחיד שכל המתחייב בגינו הועבר לקרנות ובהתאם (כעולה מנספח 10 שם) – נכון ל- 31.12.97 לא היה כל חוב של הנתבעת לפצויי פיטורין בגין התובע, כששכרו האחרון למועד האמור עמד ע"ס 59,040 ₪. כך עולה גם מכרטיסו האישי (באופן מכוון התייחסנו לפרטים לסוף 97', שהודפסו ע"י הנתבעת ב- 9.1.98 – בטרם החל הסכסוך מושא ההליך וכך אף יש תלוש שכר), כשאין חולק כי סה"כ התשלומים עומד ע"ס 67,066.27 ₪. נציין כי לחודש פברואר 98' נרשם "משכורת 59,040 ₪" ו- "סה"כ תשלומים 67,066.27 ₪".
אין לשכוח כי בהסכם העבודה נקבע כי הסכום המבוטח לתגמולים ולפ"פ הוא "המשכורת החודשית ברוטו" (ולא סה"כ התשלומים ברוטו) ומשכך, השכר הקובע הוא 59,040 ₪ (ולא 67,066.27 ₪). לא בכדי כך, שהרי השכר הקובע נקבע כשכר נטו ומשכך, ע"מ להבהיר ההפרשות והניכויים, התייחסו הצדדים למשכורת חודשית ברוטו (מול משכורת חודשית נטו שבסעיף 6 להסכם). משבאותה עת (כבר) ידעו הצדדים כי בתלוש השכר קיימת משבצת "סה"כ תשלומים", השונה מ"משכורת ברוטו" – קובעים אנו כי זו הסכמת הצדדים וכוונת הדברים.
לכך נוסיף הפנייה לסעיף 7(2) להסכם – דוקא ההוראה שבו מלמדת כי לא כיוונו הצדדים אלא למשכורת בערכי ברוטו שלה (בסוף התקופה, עפ"י קביעתנו, 59,040 ₪) – הא ותו לא.
הצדדים לא הביאו בפנינו נתוני שכר רלוונטיים לחודש העבודה האחרון (6.98) וחדלו מהגשת תעוד לשכר האחרון, כפי ששולם בחו"ל (כנטען) ובל נשכח כי עסקינן בחברות הבנות של הנתבעת. לנו הוגש רק תדפיס המלמד על העברה בנקאית (שסה"כ סכומה 64,500 $).