הנה כי כן – אין מקום לחיוב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין.
ובאשר לחישוב הנכון ליתרת פיצויי הפיטורין – התובע הועסק בנתבעת מ- 10/80 ועד 30.6.98, סה"כ 17.75 שנה, במכפלת שכרו הקובע (שהינו כקביעתנו לעיל 59,040 ₪), סה"כ הזכאות לפ"פ הינה בסך של 1,047,960 ₪ ובנכוי 669,675 ₪ (פ"פ ששוחררו) היתרה היא איפוא 378,285 ₪. ובאשר לטענת הנתבעת בהתבסס על המחאת הזכות – ראויה לציון טענת התובע בתצהירו (סע' 224.5) ולפיה הפער בין מלוא זכאותו, לבין הכספים ששוחררו נעוץ "בחודשי עבודתו האחרונים".
לטעמנו, שמא כִיווֵן בכך לפער שנוצר בחישוב הנכון בהתייחס להמחאת הזכות (6.25 X 59,040=369,000 ₪), או לכך כי יודע הוא שלא הועברו כספים לביטוח המנהלים(?).
לא נדרשנו להמחאת הזכות בדיוננו ברכיב החופשה, אך נדָרש לה עתה, משרלוונטית היא.
טוענת הנתבעת כי הסכום ששוחרר עפ"י פסה"ד עולה לאין ערוך על זכאותו לפ"פ, לתקופה שלאחר ולאור המחאת הזכות.
משקבענו כי עפ"י המחאת הזכות יכול שתווצר זכאות לפ"פ רק מ - 24.3.92, הנה כי כן, זכאותו המקסימלית האפשרית היא, כאמור לעיל, 369,000 ₪.
נוכח קביעותינו לעיל, משקבענו כי אין תוקף להסכם הפרישה – אין קמה לתובע זכאות לפיצויי פיטורין.
ו. הודעה מוקדמת
בהסכם הפרישה נקבע כי התובע יקבל "דמי הודעה מוקדמת לתקופה של 6 חודשים מיום 1.7.98 בשכר מלא ובאותם תנאים שבם פעל בחברה" (סעיף 2).
קודם לכן צויין כי התפטרות התובע "תכנס לתוקף לכל המאוחר עד ליום 2.7.98".
משמע, כניסוחו של הסכם הפרישה – אין מדובר בהודעה מוקדמת להתפטרות אלא בתשלום 6 חודשים כחלף הודעה מוקדמת, מה שנוסח כ- "דמי הודעה מוקדמת" (כך גם ברשימת המוסכמות-פלוגתאות).
משכך, ברי כי אין מדובר בתשלום שכר בגין עבודה אלא בתשלום חלף הודעה. יחד עם זאת, בהסכם הפרישה נאמר מפורשות "בשכר מלא ובאותם תנאים" משמע, כוונת ההסכם היתה ליתן שכר ותנאים כפי שהיו לתובע עובר לסיום עבודתו.
משכך, ברכיב זה יועמד השכר על סך 67,066.27 ₪ (כאמור בנספח פ' לתצהיר התובע).
אשר להפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות (כך בתביעה) או להפרשות לפ"פ, תגמולים ואובדן כושר (15.83%, כטענתו בתצהירו), משמדובר בחלף הודעה מוקדמת ובמצב בו לגרסת התובע לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, ברי כי אין מקום עוד לאלה.
אף ברכיב זה, לאור קביעותינו לעיל לעניין תוקפו של הסכם הפרישה – אין קמה לתובע זכאות.