- "הלוואה" לפררה בשיעור כולל של כ- 300,000 $, שלא אושרה ע"י גורם מוסמך בנתבעת ושפררה טוען כי התובע הבטיחוֹ כי לא ידָרש להשיבה.
יובהר כי בפס"ד שניתן בתביעה כנגד פררה (עב 1672/01, [פורסם בנבו], מותב בראשות כב' השופט ד"ר י. לובוצקי, פס"ד מ- 21.12.06) – נדחתה טענת פררה, כביכול הובטח לו שישוחרר מההלוואה. כן נקבע כי הינו חייב לנתבעת מחצית ההלוואה. נציין כי ערעור שהוגש נמחק בהסכמה, משהושג הסכם פשרה.
בהתאם, אין מקום לקזז מהתובע סכום זה.
- הבטחות תשלום לשריב ז"ל, ששימש דירקטור ומאנשי התובע, ששכרו נקבע ב- 9/96 ל-3,000$ באסיפה הכללית.
ב- 11/97 אישרה האסיפה הכללית הגדלת שכרו ל- 10,000 $ וסוכם בינו לתובע כי זה יהיה שכרו מינואר 97' ולפיכך, תובע שריב הפרש זה. הנתבעת טוענת כי התובע לא היה רשאי להבטיח כאמור.
לטעמנו, ככל שהבטיח התובע אין מקום לחייב הנתבעת בתשלום הפרש השכר הנתבע, שהרי, לשיטת שריב עצמו, שכרו והעלאתו אושרו ע"י האסיפה הכללית בהיותו דירקטור ועובד (ראה גם כב' להגנת הנתבעת). ממילא, ככל שלא אושרה רטרואקטיביות התשלום, לא היה מקום לחייב בה את הנתבעת וממילא, אין להטיל חבות על התובע להתחייבות כזו, ככל שהנתבעת לא עמדה בה וככל שלא הוכח כי התחייבה לכך כדין.
נוסיף כי לטעמנו, הנזק שנגרם לנתבעת הן בהקשר לרכיב זה, הן בהקשר לפררה והן ביחס לכ"א מטענות הקזוז האחרות, בצורך להגרר להליכים משפטיים ועלותם , בהתבסס על התחייבויות שנתן התובע, ככל שלא גובו בפעולה כדין בנתבעת – אף הוא ראש נזק בו חב התובע! (ככל שלא כוסו ע"י החוב בהם). בהערת אגב נציין כי לפחות בענין שריב ז"ל – עולה כי שריב פעל באופן ראוי, כך שתנאיו יעוגנו בהחלטת האסיפה הכללית, מה שלא כן התובע!
- "עסקה תמוהה" עם ריי הרקוס, ששימש סוכן הנתבעת בלונדון.
בן התובע ("גיא") נסע לכמה עשרות מדינות בעולם ע"ח הנתבעת ואח"כ למד באוניברסיטה בלונדון והתגורר בדירה המשמשת אף כמשרדו של הרקוס.
במקביל נחתם עמו הסכם (באמצעות חברה שלו) המבטיחוֹ עמלת מכירות חריגה בעשרות מדינות בהן לא ביצע מעולם מכירות – וללא הגיון כלכלי, הסכם שלא נבחן ע"י המחלקה המשפטית של הנתבעת. אין בפנינו ראייה משכנעת (מעבר לתהיות להתנהלות) כי עסקינן בראש נזק בו מוטלת חבות על התובע.
- "עסקת תווך" תמוהה עם אלי אלרואי.
תמוהה, שכן מגעים עם בואינג נוהלו ע"י אנשי הנתבעת והנתבע. מאוחר יותר הוצג הסכם המבטיחו 6% בגין עסקה בהיקף עד 10,000,000$, חתום ע"י התובע בלבד, שתאריכו תוקן בכתב יד, לא אושר ע"י גורם כלשהו בנתבעת ושאין לו הצדקה עניינית/כלכלית.