מאוחר יותר הוברר כי אלרואי חב 100,000 $ לנתבעת, כשמקור חוב זה לא ברור, חוב שלא הוחזר (מעניין לציין כי על ההסכם עמו חתום שריב ומנגד, מפנה אלרואי התחייבותו לתובע).
בהתייחס לשני ראשי נזק אלה – אין בפנינו מהו הנזק בפועל שנגרם לנתבעת (ואף לא נטען בהגנה סכום נזק ב- 2 רכיבים אלה). משכך, נדחות טענות הנתבעת בהקשר זה.
- "השאלת מניות" מפאול שוורץ.
בתחילת השנה "השאיל" (שאל) התובע 100,000 מניות מפאול שוורץ, ככל הנראה ע"מ לשלם בהן תשלום לגורם חיצוני והבטיח להקצותו מניות חדשות, פעולה שלא אושרה ע"י הדירקטוריון, אינה בסמכותו ונוגדת מפורשות סמכויותיו. בידי שוורץ התחייבות להקצאת מניות בחתימת התובע והוא דורש ביצועה.
לא הובהר בפנינו כיצד "שאל" התובע מניות משוורץ, איך שימשו לתשלום ומה פעלה הנתבעת בהקשר להתחייבותו של התובע. אין גם הסבר מהו הנזק שנגרם לנתבעת ברכיב זה וסכומו .
לפיכך, נדחות טענות הנתבעת בהקשר זה.
- זיכויים עצמיים בכרטסת.
משמקובל עלינו כי היה מקום לבצע איזוני ₪/מט"ח, משעסקינן בהתחשבנות רב מטבעית – הכרטיס האישי של התובע בהנה"ח אמור לשקף זיכויו וחיובו הן בהלוואה והן בהחזרים בה (כהתחייבויות התובע דוגמת נספחי ד' להגנה). ממילא, גם השוואת המטבע והצמדות מחוייבות, כאמור בהתחייבויות הנ"ל.
אין לשכוח כי כרטיסו האישי עבר ביקורת הנה"ח ורו"ח לצרכי מאזן, מדי שנה ומשלא נמצא פגם ברישומים אלה בזמן אמת ולאור עדות יראל בפנינו – מה פגם נמצא בהם עתה?! גם כאן נדחית טענת הנתבעת.
- העברת משכורות לארה"ב.
טוענת הנתבעת כי התובע הורה להעביר לארה"ב 4 משכורותיו האחרונות, בלא שנוּכה מהן המתחייב בדין ומשמדובר בסך כולל של 64,500 $, הנזק הישיר שנגרם לה בגין אי העברת המס הינו בסך 38,700 $.
נציין כי עסקינן ב- 60% מהסכום שנטען כי הועבר וללא שצורף להגנה משום מה, ולוּ "בְּדַל" ראיה לסכום הנטען כשכר! ודאי כך כשלעניין יש חשיבות אף לרכיב שכר קובע (כהערותינו לעיל).
הנה כי כן, גם טענת קזוז זו – נדחית.
- העברת כספים מחשבונותיה לחשבונות התובע.
הנתבעת טוענת כי לא ברור מדוע ובגין מה הועברו 28,500$ לחשבונו והוא נדרש להשיבם (16,500$ ב- 6.1.98 ; 8,000$ ב- 6.9.98 ו - 4,000$ ב- 6.9.98).
אין בפנינו די להבהרת הנטען ולא הונחה בפנינו תשתית ראייתית להזקק לטענות קשות אלו, מה גם שחלק מהסכום קודם ב-5 חודשים לפרישה וחלק מאוחר לפרישתו, בעת כבר לא עבד בנתבעת.