הנה כי כן נדחית אף טענה זו.
- אי העברת הפרשות וניכויים לקרנות.
ברכיב זה, טוענת הנתבעת כי טרם ניתן לכמת הנזק שנגרם וכי נקטה באמצעים להקטנת הנזקים שגרם בכך.
אין חולק כי עסקינן במעשה חמור של מנהל ולא נחה דעתנו, לומר המעט, מהתנהלות הנתבעת והתובע בהקשר זה, ודאי ככל שעסקינן בסכומים שנוכו משכרם של עובדים ושהנתבעת תחת נהולו של התובע, השתמשה בהם, כך או אחרת, למִמון פעולותיה. איננו שותפים "לקלות הבלתי נסבלת" שראו חלק מעדי התובע לייחס לעניין בכתביהם /עדויותיהם.
ככל שהוכח נזק שנגרם בהקשר זה (תביעות שחוייבה בהם הנתבעת/ פצויי הלנה) – הרי חב בהם התובע חבות אישית, כפי שהיה מקום לחייבו בכזו בתביעת עובד, קרן תגמולים. ודאי וודאי כך, כשחשבונו (וחשבונו של פררה, מי שהיה הגזבר, המזכיר, מנה"ח וכו', כמתואר בתביעה שבעניינו) לא היה, משום מה, בחוסר/ בגרעון!
חבותו של התובע כמנכ"ל לאי העברת הפרשות לטובת העובדים מטילה עליו חבות נוספת. העובדה כי יש חברות הדוחות התשלום מידיעת דיינים היא, אך מטילה היא חבות אישית ויש בה אף כדי חשד לביצוע עבירה פלילית (89-90 להגנתה!). בהעדר הוכחת נזק ממש בהבט זה – נדחית טענה זו.
וכללית – נבהיר למען הסר ספק בעילת הקיזוז כולה – אין די בכימותה, ככלל, עד לגובה התביעה שהגיש התובע, כשם שאין די בנקיבת סכום מסויים לתביעה והעמדתו לצרכי אגרה על סכום אחר, בלא ציון מהו הסכום בכל רכיב ורכיב ויפה ההלכה בענין זה אף לכאן.
תביעת הנתבעת
מעבר לדברינו לעיל נתייחס להלן לתביעת הנתבעת והכרעותינו בכ"א מהרכיבים שנתבעו, תגובש, למצער – בה.
נציין כי עפ"י דין לא נמצא פגם בטענת קזוז, מחד ובהגשת תביעה (שכנגד), מאידך, שהרי הראשונה תלויית התביעה המקורית בעוד שלשנייה קיום עצמאי. והכל, כשברי כי לעולם לא יחוייב צד פעמיים בגין אותה תביעה. ודאי כך בענייננו, עת נדונו 2 התביעות יחדיו. די אם נפנה להוראת הדין בענין [תקנה 34 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991].
אין חולק כי כל סכום שקיבל או שזכאי לו התובע, כולל מביטוחי המנהלים ששוחררו, העולה על סך הזכאות לחופשה ולפיצויים המגיע לו לאחר 3.92 – רשאית היתה הנתבעת לקזז, כעולה מחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (סעיף 25) ופסיקת ביה"ד (ראה גם דב"ע נד/101- 3 עמנואל נ' שופרסל בע"מ,פד"ע כח 241 ;ע"ע 1082/00 דאובה נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ ואח', לא פורסם [פורסם בנבו], ניתן ב- 5.11.08) . נוסיף ונאמר כי ככל שקיים ספק אם הושג הסדר עם התובע (בדירקטוריון/בהסכם הפרישה) – זכאית היתה הנתבעת לקזז כל סכום בגין ההלוואה (כולה, כולל משמעותה המיסויית). ראוי להזכיר כי לא הובאה בפנינו כל אסמכתא – מתי שילם התובע, מדי חודש/שנה, מס בגין ההטבה הגלומה בהלוואה שקיבל שנה אחר שנה.