בהמחאת הזכות ויתר התובע על פ"פ וחופשה המגיעים לו והמחה אותם לנתבעת והתחייבותו נתקבלה בהחלטת דירקטוריון מאותו יום.
הוברר כי הנתבעת, בראשות התובע, לא העבירה משך חודשים רבים (ולעיתים עד שנה תמימה) ההפרשות והניכויים לקרנות ולגופים השונים, לרבות הניכויים משכר העובדים. כך למבטחים, לקרנות השתלמות (סה"כ 1,968,611 ₪), למ"ה ולמל"ל (סה"כ 2,988,400 ₪) וסה"כ 4,957,011 ₪, אלא שבמקביל דאג התובע להעברת כל התשלומים עבור עצמו כעובד.
בסביבות ספטמבר 1996 הציע התובע לנתבע (שפרש מצה"ל ב- 1.7.96) להשתלב בהנהלת הנתבעת. במאי 97', לאחר שקיבל היתר לכך, הודיע הנתבע לתובע כי הינו מוכן להצטרף לנתבעת כמנהל רשת תחנות השירות (שירותי בדיקה לחברות התעופה האזרחיות). זמן קצר אח"כ, בעקבות טענות של קבוצת המשקיעים ההולנדים כנגד ניהול התובע את הנתבעת – הציע התובע לנתבע להתמנות מיידית כמנכ"ל, אלא שהנתבע הבהיר כי יוכל לקבל על עצמו התפקיד רק ב- 7.98, בתום שנתיים מפרישתו מצה"ל, כמתחייב מהיתר ההעסקה שקיבל.
מיוני 97' החלו מגעים בין הנתבעת לבואינג, בהם היה מעורב אף הנתבע ובמרץ 98' החל מו"מ פורמלי.
משהוברר כי כהונת התובע כמנכ"ל עלולה לסכל המשך המו"מ עם בואינג ולאור כשלונו בניהול הנתבעת וידיעתו מצבה החמור – בחר התובע להתפטר מתפקידו כמנכ"ל והוא מסר על כך לדירקטוריון בישיבתו מ- 28.6.98 והמליץ על מינוי הנתבע כמנכ"ל.
לאחר התפטרותו, הציג התובע בקשותיו/דרישותיו לתנאי פרישה ובמהלך אותה פגישה נערך "מסמך המתיימר להוות הסכם" פרישה, בו אמור היה התובע לקבל תנאים חריגים כדלקמן:
6 חודשי הודעה מוקדמת; פ"פ מלאים לכל שנות עבודתו (כולל שחרור ביטוח מנהלים); חופשה; הבראה; אופציות; ותור וגילום חוב של 480,000$ (שמשמעו הטבה בשעור 960,000 $); סה"כ משמעות הסכם הפרישה היא 5,538,219 ₪ – סכום שהנתבעת לא הייתה ואינה מסוגלת לשלם לאור מצבה הכספי הקשה.
הסכם הפרישה מתיימר להיות עסקה עם נושא משרה בתאגיד, עסקה חריגה שאיננה במהלך העסקים הרגיל של החברה – אלא שלא אושר בועדת הבקורת של הנתבעת והכל לאחר שהתובע הציג לדירקטוריון מצגי שווא ו/או לא מסר מלוא המידע הרלוונטי שבידיו (מצבה הכספי הקשה של הנתבעת; המחאת הזכות; מהות חוב ההלוואה) והכל בחות"ל והפרת חובת הנאמנות, מה גם שנטל חלק פעיל ביותר בישיבת הדירקטוריון.
לאור כל אלה – אין תוקף משפטי מחייב להסכם הפרישה ואין התובע זכאי לתשלומים כלשהם מכוחו.