ההתדיינות בתובענה גופה
- החקירות הראשיות של הצדדים הוגשו בתצהירים. מטעם התובעת הצהירו מר מוחמד דאוד ("דאוד"), מנהל פרויקטים בעמותה משנת 2012; ג'אבר; ומר מוחמד קעדנה ("קעדנה") אשר משמש כרכז פעילות. מטעם הנתבעת העיד מר פנחס שץ, קצין הציות של הבנק ("שץ").
- ביום 18.11.2025 התקיים דיון הוכחות שבו נחקרו המצהירים בחקירה נגדית. לאחר מכן הוגשו סיכומי טענות בכתב. זו עת ההכרעה.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בסיכומי הצדדים, הפלוגתות הטעונות הכרעה הן כדלקמן: ראשית יש לבחון את התשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטתו האחרונה של הבנק, וכפועל יוצא את סבירות ומידתיות החלטתו. בכלל זה יש לדון בשאלה אם היה די ב"דגלים האדומים" שהבנק הצביע עליהם כדי להוביל למסקנה שקם חשש ממשי לפעילות הנוגעת למימון טרור או להלבנת הון. בהחלטה בסעד הזמני מצאתי שלא נמצאו די ראיות להקים חשש ממשי להשתתפות במימון טרור, אך כן קם חשש לפעילות הנוגעת להלבנת הון. משכך ניתן סעד זמני האוסר על העמותה לקבל תרומות במזומן, ונקבע שסעד של הפסקת הפעילות בחשבון אינו מידתי. על רקע זה יש לבחון, ראשית, אם חל שינוי בתשתית העובדתית הניצבת בפנינו כעת; ואם התשובה שלילית - יש לבחון את נכונות ההחלטה נכון למועד הינתנה; שמא יש מקום לתת משקל לחלוף הזמן.
- סדר הדיון יהיה כדלקמן: בשלב ראשון אמנה את כל ה"דגלים האדומים" שהבנק נסמך עליהם בהחלטתו לסגור את החשבון ואבחן, אחד לאחד, אם חל שינוי במצב העובדתי הלכאורי שעל בסיסו ניתנה ההחלטה בסעד הזמני. מטבע הדברים, בניגוד לשלב הסעד הזמני, שבו הקביעות היו לכאוריות, בשלב זה אקבע ממצאים עובדתיים ומשפטיים סופיים בעניינו של כל "דגל אדום".
- אקדים מסקנה לדיון ואומר כבר עתה כי לא חל שינוי מהותי בממצאים העובדתיים המצדיק סטייה מקביעותיי בשלב הסעד הזמני. אני אף סבור שחלוף הזמן מאז שהוגשה התובענה, כשהעמותה הראתה שיש ביכולה לתת מענה הולם לחשש מפני הלבנת הון (חשש למימון טרור לא בוסס די הצורך), מטה את הכף לקבוע כי סגירת חשבון הבנק של העמותה כיום היא תוצאה לא מידתית שאין לה מקום. בניגוד לעמדת הבנק, אני סבור שאין מקום להסתפק בבחינת סבירות החלטתו בזמן אמת, אלא יש לתת משקל לאופן שבו התפתחו הדברים מאז שניתנה ההחלטה, לרבות העובדה שהחשבון לא נסגר, ושמשך תקופה לא מבוטלת עלה בידי העמותה להתנהל כדין, ואין טענה אחרת. על כן דין התובענה להתקבל בחלקה באופן שהסעד הזמני שניתן יעמוד בתוקפו כצו קבוע. מנגד, אין מקום לאפשר לעמותה לשוב להתנהל במזומן כפי שביקשה בסיכומיה נכון לעת הזו. להלן טעמיי בפירוט:
פלוגתה ראשונה: התשתית העובדתית בעניין ה"הדגלים האדומים": האם בוסס חשש סביר למעורבות במימון טרור או בהלבנת הון המצדיק לחסום כליל את הפעילות בחשבון העמותה לפי אמת המידה הנוהגת?
- כידוע, בשלב הסעד הזמני נקבעת תשתית עובדתית לכאורית בלבד הדרושה לצורך הכרעה, לפני שהושלמו הליכים מקדמיים, לפני שהראיות עברו את כור ההיתוך של החקירה הנגדית על סמך החומר הראייתי כולו, ולפני שבית המשפט קובע ממצאי מהימנות על סמך התרשמות מהעדים. כעת, בשלב פסק הדין הסופי, יש לדון מחדש בתשתית הראייתית ולקבוע ממצאים עובדתיים.
- ובכל זאת, ענייננו שונה מהתדיינות אזרחית "רגילה" במובן זה שיש לבחון אם החלטת הבנק - על סמך התשתית העובדתית שהונחה לפניו בזמן אמת - נמצאה סבירה ומידתית אם לאו. על רקע זה הדיון בסעד הזמני נשען על תשתית ראייתית שהניחה העמותה לפני הבנק ולפני בית המשפט כבר בשלב מקדמי, וזאת כדי לנסות לשכנעו לשנות מהחלטתו. תשתית ראייתית זו הייתה רחבה במיוחד, ונקבעו בעניינה ממצאים לכאוריים על רקע ניתוח רחב יחסית של חומר הראיות. קביעותיי בסעד הזמני פורטו בהרחבה לעיל. בהינתן התשתית הראייתית הרחבה שנפרשה כבר אז, והניתוח המעמיק שבוצע על בסיסה, יש מקום לבחון אם חל שינוי בתשתית הראייתית שהונחה המצדיקה לקבוע שהחלטת הבנק - זו שניתנה בזמן אמת ונמצאה בלתי סבירה לכאורה נכון לשלב הסעד הזמני - תימצא סבירה בדיעבד. אסקור אם כן להלן את ה"הדגלים האדומים" שמנה הבנק ואקבע מסקנה סופית ביחס לכל אחד מהם, ולאחר מכן בהצטברם, ביחס לשתי שאלות: (1) אם בוסס חשש סביר למעורבות בהלבנת הון או במימון טרור; (2) בהנחה שהתשובה לשאלה זו חיובית, האם החלטה על חסימת כל הפעילות בחשבון היא סבירה ומידתית.
- פעילות ענפה במזומן בחשבון בלא יכולת לזהות את מקור הכסף: בשלב הסעד הזמני נקבע כי אופי הפעילות במזומן, שאי אפשר לברר את זהות התורמים ולנוכח היקף הפעילות, מטה את הכף לקבוע שקם "דגל אדום" המצביע על חשש סביר מפעילות הכרוכה בהלבנת הון. קביעה זו הייתה נכונה למועד הינתנה, והיא נכונה גם כיום. על רקע זה הצו שניתן אפשר לבנק לאסור פעילות במזומן בחשבון.
- הבנק טוען כי הסעד הזמני לא הפיג את החשש מפני הלבנת הון משום שגם לאחר כניסת האיסור לתוקף התובעת אינה יכולה להצביע על מקור הכסף המופקד בחשבונה ומועבר בהעברות בנקאיות. מחקירת העדים עולה כי מלבד שם של תורם (ואין מניעה כי עסקינן בשם בדוי או בשם של גורם מלבין הון או מממן טרור), אין בידי העמותה מידע על אודות מקור הכסף (וראו לעניין זה עדות דאוד בעמ' 28, שו' 24-17; עדות ג'אבר בעמ' 56 שו' 11 עד עמ' 57 שו' 21; עמ' 58, שו' 11-1) לשיטת הבנק, העמותה אינה יכולה לדעת אם מדובר בכספים שמקורם בפעילות בלתי חוקית או פשיעה. קעדנה נשאל על מקרים שבהם תורמים במסגדים ציינו שיש להם רק מזומן, והשיב כי התורמים מופנים לאימאם המסגד (עדות קעדנה, עמ' 31, שו' 30, עמ' 32 שו' 27-18). התנהלות זו מעידה על כך שהעמותה מצאה שיטה לעקוף את האיסור על הפקדת מזומנים בהיותה פועלת לאיסוף תרומות במזומן באמצעות אימאם המסגד אשר משמש כמעין "צינור" להעברת סכומי כסף במזומן. מכאן אפשר להסיק, לשיטת הבנק, שגם פעילותה הנוכחית לא מאפשרת בירור של זהות התורמים. הבנק הפנה לשלוש החלטות שלטענתו תומכות בטענותיו:
- ת"א (מחוזי מר') 23921-09-21 אבנבך נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (13.1.2026): תביעה לצו עשה שיורה לבנק לפתוח חשבון בנק על שם התובעת שאליו יועברו כספי ירושת הידוע בציבור המנוח (1.2 מיליון דולר) שלה שנמצאים בבנק בסינגפור. הבנק סירב לעשות זאת מחשד להלבנת הון ומימון טרור שהתבסס על עברה הפלילי של התובעת (עבירות מס וסרסרות לזנות) שבגינן ריצתה עונש מאסר, אי יכולתה להוכיח את מקור הכסף וזיקתם למנוח, חוסר מעורבותה בעסקי המנוח (חנות בגדים), היעדר ראיות ביחס להכנסות החנות או להעברת הכסף לחו"ל, אי זימון עדים רלוונטיים, ותשובותיה המתחמקות וניסיונה להסתיר את עברה הפלילי.