- ה"פ (מחוזי ת"א) 43782-08-20 חיון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (20.7.2021): בית המשפט דחה תביעה לביטול סירוב הבנק לקבל העברה של שלושה מיליון דולר מחשבון חו"ל לחשבון בישראל. דחייה זו התבססה על מספר נימוקים: העברת הכסף עמדה בניגוד להסדר פשרה קודם בין הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין, וקבע כי המבקש לא יפנה לבנק בקשר להעברות נוספות למעט "כספים מפעילות ישראלית"; בית המשפט פירש את החריג ל"כספים מפעילות ישראלית" באופן מצומצם, וקבע כי סכומי הכסף הנדונים, ששימשו לפעילות מסחר במניות זרות בחו"ל, אינם עונים להגדרה זו; החלטת הבנק לסרב לקבל את הכסף הייתה סבירה גם ללא קשר להסדר הפשרה, וזאת לנוכח "דגלים אדומים" שהונפו, כגון סכום ההעברה הגבוה מבנק בשוויץ ללא פנייה מוקדמת או הסבר למטרה, ועברו הפלילי של המבקש בעבירות כלכליות והלבנת הון, אשר מטילים על הבנק חובה ציבורית-מנהלית לסרב לפעולה; והמבקש לא עמד בנטל להוכיח את לגיטימיות הכסף - לא סיפק מסמכים או הסברים עקביים וכן נתגלו סתירות בגרסאותיו.
- ת"א (מחוזי מר') 45627-09-22 צ'ודין נ' בנק לאומי לישראל (3.10.2022): בית המשפט דחה בקשה לצו עשה זמני להפקדת כ-35 מיליון ש"ח מחשבונות בחו"ל של המבקשת ולפתיחת חשבון נאמנות. הדחייה התבססה על היעדר בהירות לגבי מקור הכסף; הצגת גרסאות סותרות וחוסר מסמכים תומכים. נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק, שכן נזקים פוטנציאליים לבנק (חשיפה לסנקציות ופגיעה באינטרס הציבורי) עולים בחומרתם על הנזק הכספי הניתן לפיצוי של המבקשת. כמו כן נמצא כי המבקשת השתהתה למעלה מחודשיים בהגשת הבקשה.
- העמותה הפנתה לעדותו של שץ שבה אמר כי הבנק מאפשר לעסקים כגון קיוסקים, פיצוציות ובסטות בשוק להתנהל במזומן בהיקפים גדולים ללא זיהוי משלמים בהינתן "סבירות הגיונית עסקית":
"שוב, באופן כללי עמותה אין סיבה שהיא תתנהל במזומנים, בסטה בשוק יש סיבה עסקית שהיא מתנהלת במזומנים, זה קודם כל חשוב לציין, אתה לא יכול לא להסתכל על מי הלקוח. עכשיו כאשר יש אינדיקציות בעייתיות נוספות, אנחנו מבקשים וחוקרים ויורדים רזולוציה, וכאשר זה נעשה קיבלנו אינדיקציות לאי-סדרים ולדיווחים שאינם אמת. ולכן מחובתנו לא לאפשר פעילות כזאת בבנק לאומי. בהגדרה" (עמ' 84, שו' 28-23).
- העמותה הסבירה כי כל הכנסותיה בשנת 2022 הסתכמו ב-2,162,049 ש"ח וכי הן נובעות רובן ככולן מתרומות של אנשים פרטיים, כולם אזרחי ישראל. כ-40% מהתרומות מתקבלות באמצעות הוראות קבע והעברות בנקאיות, ואילו כ-60% נאספות בקופות צדקה במסגדים בסכומים קטנים הנעים בין 1 ל-200 ש"ח. העמותה טוענת כי מקור המזומנים ידוע (תורמים במסגדים), וכי פעילותה הכספית, המבוססת על תרומות במזומן, הגיונית ותקינה, בדומה לאופי פעילותן של עמותות דתיות רבות. היא מדגישה כי תרומות מאמינים למטרות דתיות אינן חריגות, שכן כאמור מקור המזומנים ידוע (תורמים במסגדים), ומפנה לתקנה 2(א)(7) לתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, התשמ"א-1981, המאפשרת הצבת קופות צדקה במקומות קדושים, וכן לנוהל י"פ 7243 מיום 7.4.2016 שלפיו המשרד לשירותי דת אחראי לאיסוף כספים מקופות צדקה ולהפקדתו. לטענתה, מדובר בסכומים גדולים של מזומנים, לא פחות מאלה שמפקידה העמותה, כשזהות התורמים אינה ידועה; העמותה אינה "מתנהלת במזומנים" אלא מקבלת הכנסות מתרומות במזומן, פעולה המותרת על פי חוק. העמותה מציינת שהיא פועלת באופן זה משנת 1991, ומעולם לא הועלתה טענה או חשד בנושא על ידי רשם העמותות או הבנק. הגידול של 30% בתרומות בשלוש השנים האחרונות נובע ממאמצי שיווק והעמותה אינה מקבלת או מעבירה כספים מחוץ לישראל שכן הוצאות העמותה הן ליעדים ידועים ומזוהים על ידי הבנק בתחום מדינת ישראל. לדבריה, היא אינה מחויבת לזהות כל תורם גם לפי הוראות סעיף 5(א)(4) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות על ידי מוסד), התשנ"ב-1992, המאפשרות רישום "תרומה בעילום שם" בקבלות, ובאופן דומה להוראות הנוגעות למכירות קמעונאיות במזומן; שלושה עדים עובדי העמותה תיארו בפירוט את תהליך איסוף התרומות: נציג העמותה מתאם עם האימאם, מציב עמדה עם קופה נעולה במסגד בימי שישי, ומתפללים תורמים סכומים קטנים (5 עד 200 ש"ח) לאחר התפילה, ולאחר מכן הכסף מועבר לג'אבר שמפקידם בחשבון (ג'אבר, סעיף 6; נספח א' סעיף 12; נספח ב סעיף 2 לתצהירו); דאוד (סעיף 7 לתצהירו); וקעדנה (סעיפים 4-3 לתצהירו); העמותה הציגה מאות קבלות שתאמו את ההפקדות בבנק, כאשר טענות על תקלות היו טכניות בלבד. העמותה דוחה את האפשרות כי תרומות אלו מקורן בפעילות בלתי חוקית כ"היפותטית" ו"לא הגיונית", שכן מי שמבקש להלבין הון לא יתרום אותו באופן אנונימי, אלא מוצא דרך להחזיר את הכסף לידיו כשהוא לכאורה "נקי". העמותה טוענת כי משנבדקו העובדות והוסר החשש למימון טרור, אין מקום להבחין בינה ובין כל עמותה לגיטימית אחרת המורשית להפקיד מזומנים, וכי ביקורת הבנק אינה צריכה להחליף ביקורת מס הכנסה או להתמקד בחששות לא מבוססים. עוד הוסיפה כי הצו הזמני, אשר אסר על הפקדת מזומנים, גרם לירידה משמעותית בהכנסותיה ופגע קשות בפעילותה.
- הדין בעניין זה עם העמותה. שלוש ההחלטות שהוצגו שונות במידה ניכרת מהמקרה דנן, בעיקר בסוג הלקוח, אופי סכומי הכסף והיקפם, ורמת החשד לפעילות פלילית ישירה. בעוד שהמקרים עוסקים בלקוחות פרטיים בעלי עבר פלילי מוכח בעבירות כלכליות חמורות, כגון עבירות מס, סרסרות לזנות או הלבנת הון, ובהעברות כספים בינלאומיות בסכומים גדולים מאוד (מיליוני דולרים) ממקורות לא ברורים או תוך הפרת הסדרים משפטיים קודמים, בעניינה של העמותה מדובר בגוף ללא עבר פלילי שפעילותו בישראל. החשש העיקרי במקרה הנוכחי נובע מחוסר יכולת לזהות את תורמי המזומן המקומיים בהיקפים נמוכים בהרבה (כ-2.13 מיליון ש"ח בשנה), ומליקויים בתיעוד ובניהול הקבלות. אין הנדון דומה לראיה.
- שנית, אי אפשר להסיק מעדות עדי העמותה שהאימאם הוא "צינור" להעברת כספים לעמותה, שכן לא הובהר כמה מתוך הכסף שנתרם נשאר לתפעול המסגד וכמה מועבר לעמותה. עם זאת מקובלת עליי עמדת הבנק שלפיה העמותה לא הציגה הסבר מניח את הדעת כיצד בכוונתה לאכוף את זיהוי התורמים במזומן אם יתאפשר לה לשוב ולפעול במתכונת זו.
- בשורה התחתונה, בעוד שהתנהלות במזומן שאינה מאפשרת לברר את זהות התורמים אכן עוררה חשש להלבנת הון (אף שיש ספק אם הוא עולה כדי "חשש ממשי" כנדרש בפסיקה), אני מוצא שהחלטת הבנק בדבר קיומו של "דגל אדום" בנושא זה אינה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות.
- מנגד, וכפי שנקבע בהחלטה בסעד הזמני, החלטת הבנק להפסיק כליל את פעילות העמותה בחשבון בשל כך אינה מידתית על רקע הנזק הגדול שהדבר יסב לעמותה כשאפשר לתת מענה לחשש באמצעי אחר: איסור על הפקדות במזומן, כפי שנקבע בסעד הזמני.
- טענת הבנק שלפיה ידיעת שם התורם בלבד בהפקדות באמצעות העברות בנקאיות או תשלומי אשראי אינה מספקת כדי להסיר חשש להלבנת הון עקב אי-יכולת לברר את מקור הכספים אינה יכולה להתקבל כ"דגל אדום" בנסיבות העניין. זאת משום שהחשש כי מקור הכספים אינו כשר, על אף ידיעת זהות המפקיד, הוא חשש כללי החל על כלל הפעילות הבנקאית באשר היא. הבנק נדרש להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיים המבססים חשש ממשי להתנהלות בלתי תקינה, ואין די בחשש ערטילאי. בהיעדר אינדיקציה קונקרטית הקושרת את התורמים הספציפיים או את פעילות העמותה להלבנת הון, החלטה לסגור או להגביל את פעילות החשבון על סמך חשש כה כללי אינה סבירה, בפרט כאשר נדרשים נימוקים כבדי משקל במיוחד לצורך הפסקת פעילות בחשבון קיים, וכשמדבור בהלבנת הון ובמספר גדול של תורמים - אין מדובר בהיקף כספי משמעותי. לכך יש להוסיף כי ידוע למה הכסף משמש את העמותה. משמעות החלטת הבנק, שלא לאפשר פעילות בנקאית גם כשזהות מפקיד הכספים ידועה, משמעה, למעשה, התערבות באופן איסוף כספי התרומות של העמותה, ואיסור לקבל תרומות במזומן, גם בסכומים נמוכים (לפי הטענה, שלא נסתרה), בלא שהוצג בסיס בדין - מבחינת דיני המס או דין אחר - האוסר על התנהלות כזו. החלטה לאסור כליל על פעילות בנקאית בנסיבות אלו - גם כשזהות מפקיד הכספים ידועה - היא בלתי סבירה לטעמי, ואינה יכולה לעמוד. הדבר נכון במיוחד שעה שהבנק אישר שהוא מתיר ניהול כזה בחשבונות אחרים, בעסקים שמתנהלים בהיקפים דומים במזומן.
- מעצר פעיל העמותה דאוד ופתיחת חקירה פלילית: הבנק טוען בסיכומיו כי הבקשה להחזרת תפוסים מוכיחה שהתקיימה חקירה פלילית בעניין העמותה. לשיטתו, עדותו של דאוד בדיון הייתה לא אמינה בהקשר זה. בתצהירו טען דאוד כי "נחקרתי במשך כמה שעות אל תוך הלילה" (סעיף 3), אך בהמשך טען כי "לא זומנתי לחקירה כלשהי, כנטען בבקשה, אלא, כאמור, עוכבתי בבדיקה שגרתית בכניסה למסגד" (סעיף 4). בחקירתו הנגדית שינה דאוד את גרסתו: תחילה אמר שנשאל "כמה שאלות וחזרתי הביתה" (עמ' 20, שו' 20), אך בהמשך אישר כי נחקר במשטרה בחקירה שארכה "כמה שעות" (עמ' 20, שו' 26-24, 29). הבנק מוסיף וטוען כי העמותה לא סיפקה ראיות לכך שהכסף שנתפס היה דמי השתתפות בקורס ולא הסבירה מדוע הכסף הוחזר לחשבונו הפרטי של דאוד ולא לחשבון העמותה (סעיף 5 לתצהירו של דאוד; עמ' 21, שו' 19-17, 31-30; עמ' 23, שו' 6-2).
העמותה דחתה את טענת הבנק לסתירה בגרסאות של דאוד והבהירה כי התשאול עצמו נשמך כמחצית השעה, אך הוא נאלץ להמתין בתחנה שעות ארוכות. וכך העיד: