(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."
- הרמת מסך "מלאה", אפוא, עוסקת בייחוס חוב לבעל מניה בה, וזו הלכה למעשה מבטלת את ההפרדה בין החברה ובין בעל המניה ומתעלמת מהאחריות המוגבלת של בעל המניה בה. בפסיקה נקבע כי "נוכח העובדה שמדובר באמצעי קיצוני ומרחיק לכת, מונה החוק מספר תנאים שנועדו לוודא שהיא תתבצע רק במקרים המתאימים לכך. כך, הוראות סעיף 6(א) לחוק קובעות כי הרמת מסך מלאה תיעשה אם נמצא כי בנסיבות העניין "צודק ונכון לעשות כן", ורק במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, לצורך הרמת המסך נדרשת מודעות ולמצער "עצימת עיניים" מצד בעל המניה לשימוש כאמור, וכן יש להתחשב בשיעור אחזקותיו, במילוי חובותיו כלפי החברה וביכולת החברה לפרוע את חובותיה" [ראו: עניין תאי השקעות, פס' 15-16 וההפניות שם (ההדגשה במקור)]. כידוע, קבלת תביעה על בסיס הרמת מסך מצריכה הנחת תשתית עובדתית ראויה ומקיפה [ראו: ע"א 8845/12 רום נ' זאבי, פס' 6 (נבו 25.11.2014)].
- ממארג הראיות שלפניי לא הונח כל יסוד להניח כי מעשיהם של מר ג'ינלי ומר רוזן והשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של חברת דון ג'ילי נעשו למטרות תרמית, באופן שיש בו כדי להונות אדם או קיפוח נושה תוך ריקון החברה מנכסיה, או באופן הפוגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. ממארג הראיות עולה תמונה בהירה לפיה עסקינן בסכסוך חוזי-עסקי שעניינו הסכם לשימוש במותג ובסימן מסחר, כאשר הפעילות באמצעות דון ג'ילי נעשתה על פי ההרשאה שניתנה להם ממר חסון, נציגן המוסמך של התובעות ושלוחן בישראל. על כן לא נמצא כי מעשיהם של מר ג'ינלי ומר רוזן עומדים בתנאים האמורים בסעיף 6(א) לצורך הרמת מסך ההתאגדות כלפיהם, וממילא בנסיבות העניין אף לא צודק ונכון לעשות כן.
- זאת ועוד, גם אם הייתי מוכנה לקבל את טענת התובעות לפיה מעשי מר ג'ינלי ומר רוזן נעשו לשם תרמית (ואיני קובעת כך), בכל מקרה לא די בתרמית "סתם" המבוצעת על ידי חברה, או אורגן בחברה. תנאי יסוד הוא שימוש באישיות המשפטית עצמה כאמצעי לעריכת התרמית. על התובעות היה להוכיח כי לא רק התנהלות מר ג'ינלי ומר רוזן הייתה נגועה בתרמית וחוסר תום לב, אלא גם שאישיותה המשפטית של דון ג'ילי שימשה כחיץ המגן על מבצעי התרמית ועל בעלי המניות בה מנשיאה באחריות [ראו: פסק דינו של חברי כב' השופט (סג"נ) ארז יקואל ז"ל בת"א (מחוזי ת"א) 32589-04-19 וולת'סטון נדל"ן 23 נ' מוריאנו, פס' 21-22 (נבו 19.10.2025)]. אף זו לא הוכחה לפניי ואף מטעם זה לא נמצא כי יש להרים את מסך ההתאגדות כלפי מר ג'ינלי או מר רוזן בכל הנוגע לתקופה שבה הסכם הרישיון עמד בתוקפו.
אחריות אישית כדירקטורים
- התובעות בסיכומיהן (בפס' 36) עותרות להטלת אחריות אישית על מר ג'ינלי ומר רוזן שכן על אף עקרון האישיות הנפרדת, תרמית שבוצעה על ידי החברה הינה דוגמה מובהקת להטלת אחריות אישית על דירקטור, וכי הניחו תשתית ראייתית עובדתית ראויה באשר למודעותם האישית, באשר לפעולות התרמית וזיוף המוצרים שנעשו באמצעות החברה.
- נטען כי אחריות מר ג'ינלי נלמדת מהיותו דירקטור ובעל שליטה, אשר היה חתום אישית על הסכם הרישיון והיה מעורב באופן אישי בכל שרשרת התרמית, הדיווחים הכוזבים, עדויות השקר לבית המשפט, ההונאה וייצור הזיופים. גרסתו המתנערת מהדיווחים הכוזבים שהוציא קרסה ונטען שהוכח כי פעל בחוסר תום לב קיצוני. משכך, בהיותו המנהל והאחראי על פעילות דון ג'ילי, נושא הוא באחריות חוזית ונזיקית ישירה לתוצאות מעשיו ולחובות התאגיד אף מבלי הרמת מסך.
- באשר לאחריות מר רוזן, נטען כי היה שותף פעיל מלא בניהול השוטף של דון ג'ילי כדירקטור וכמנהל בפועל. טענתו בדבר היותו "מחסנאי" נסתרה לחלוטין, והוכח כי היה מעורב בניהול דון ג'ילי כשותף מלא; כי חתם על הצהרות המנהלים והדוחות הכספיים מידי שנה; עסק בדיווחים לרו"ח; ערב להסכם השכירות; שמו מופיע כאיש הקשר במסמכי המכס; וכי היה מודע היטב למכתבי ההתראה בזמן אמת וחרף זאת המשיך למכור מוצרים מפרים ממחסני דון ג'ילי וליהנות מרווחי מעשי ההפרה. על כן, יש להטיל בו אשמה סובייקטיבית לפעולות התרמית הן מכוח מודעות בפועל והן מכוח עצימת עיניים, כלפי מעשי ומחדלי שותפו העסקי מר ג'ינלי.
- כן טענו התובעות כי עדות מר רוזן לפיה הסתמך כליל על שותפו אינה משמשת לו הגנה, ואף מהווה עילה להטלת אחריות שכן כדירקטור סביר היה עליו לפקח ולמנוע את התרמית, אולם בחר ליתן לה יד. משכך, אחראי באופן שווה יחד עם מר ג'ינלי מבלי יכולת לחסות תחת מסך ההתאגדות. עוד נטען כי ניסיון הרחקת מר רוזן מאחריות למעשים הנטענים נובעת מכך שמרבית הנדל"ן המעוקל אותו רכש במהלך שנות התרמית הוא בבעלותו.
- הנתבעים בסיכומיהם טוענים כי לא הוכחה כל פעולה אישית של מי מהנתבעים המצדיקה חיוב אישי. נטען כי התנהלות מר ג'ינלי ומר רוזן הייתה בתום לב בהתאם להנחיותיו של מר חסון - שלוח התובעות, כאשר אל מול מר חסון העבירו דגמים לאישור וקיבלו את אישורו, העבירו דוחות רבעוניים לבקשתו, שילמו תמלוגים והפסיקו את הפעילות מיד עם היוודע להם המחלוקת. התנהלות זו לא מתיישבת עם "מערך זיופים" "הסתרה" או "עקיפה" הנטענת על ידי התובעות אלא עם התנהלות של צד שפועל בתום לב אל מול שלוח התובעות. משכך, נטען כי אין לחייב את מר ג'ינלי ומר רוזן באופן אישי.
- בטרם אדון בשאלת אחריותם האישית של מר ג'ינלי ומר רוזן, יש להסיר מהפרק את הטענה לפיה מר רוזן שימש אך כמחסנאי בדון ג'ילי. סבורני שהוכח לפניי, כי הנתבע 3 היה שותף לכל דבר ועניין בדון ג'ילי (פרוטוקול הדיון מיום 11.2025, ע' 431 ש' 7 - ע' 432 ש' 20):
"ש: [...] השאלה שלי אליך, האם נכון יהיה לומר שאתה ושלוה משכתם בדיוק אותן משיכות מהחברה 50-50?