אין לייחס מהימנות לטענות התובעים. רוב טענותיהם המועלות כיום לא הועלו בזמן אמת, אלא לראשונה רק במכתב ההתראה שנשלח שנים לאחר האירועים. לעומת זאת עדות הנתבעים הייתה אמינה וסדורה, ויש לאמצה.
- הנתבעים לא הבטיחו כל הבטחה בעל פה, שיתקבל היתר בנייה תוך 8 חודשים, שיאפשר את תחילת העבודות במקום. להתחייבות שכזו אין עיגון בהסכמים, וכאמור, הנוסח שלהם הוא הקובע. הנתבעים עדכנו את התובעים על אודות ההפקעה שבוצעה במגרש לפני חתימתם, והדבר אף צוין בנספח שצורף להסכם המכר.
- עוד הובהר לתובעים, לפני חתימת ההסכמים, כי אין הם כוללים חשבון נאמנות. התובעים שילמו ישירות לחברת גריני-סיטי בהמחאה או בהעברה בנקאית לחשבונה. התובעים אף הודו בסיכומיהם שממילא לא נגרם להם נזק ישיר בגין העדר מנגנון נאמנות, היות שעסקת רכישת הקרקע על ידי גב' אור הושלמה, ושולמה התמורה במלואה לחברת קמפל, הבעלים המקוריים.
יש לדחות בנוסף את טענת התובעים להתרשלות בדמות אי הפקדת הפקדון בנאמנות בהתאם לכתב ההתחייבות. זאת שעה שלא הגיע המועד להפקדה האמורה.
- לטענת הנתבעים, נאמר לתובעים, והדבר צוין בהסכמים, כי בכוונת מארגנת הקבוצה לקדם פרויקט מאוחד של מגרש 102 יחד עם מגרש 104. הדבר בא לידי ביטוי בתוכניות שהוגשו על ידי גב' אור לרשויות התכנון, והתקיים אכן שיתוף פעולה בין הקבוצות. בסופו של דבר מגרשים 102 ו-104 נמכרו במאוחד לצד ג' במסגרת הליכי הפירוק, היות שכך יותר משתלם כלכלית ותכנונית. הרוכש החדש של שני המגרשים הגיש תוכניות להקים בניין רב קומות, בעירוב שימושים על שני המגרשים. מכאן שלא נפל כל פגם בכך שגב' אור ניסתה לקדם מהלך שכזה בשעתו.
- יש לדחות את טענות אותם תובעים, שנענו לדרישת גב' אור והעבירו כספים על חשבון רכיב השלמת הקרקע, למרות שלא הגיע המועד לעשות כן. חלק מהעדים האמורים התגלו כלא מהימנים, וחלקם נשענו על דברים מפי השמועה.
התובעים ממילא קיבלו כבר (נכון לחודש דצמבר 2023) החזר על כ-52%-82% מקופת הפירוק גם בגין רכיב השלמת הקרקע, כך שאין בידיהם להיפרע פעמיים בגין חלק זה. העובדה כי הם תובעים החזר מלא בגין כך מלמדת על חוסר תום לב דיוני.
ממילא יש לייחס לאותם נתבעים אשם תורם של 100%, שעה שההסכם בעניין זה היה ברור ולא חייב את התשלום במועד בו הוא נדרש. דובר בהסכם קצר בן כמה עמודים, ועיון בו היה מגלה שדרישת התשלום מצד גב' אור לא הייתה במקומה. ממילא לא הוכח קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעים לתשלום, שכן עו"ד נוף הפנה אותם לבחון את ההסכם והפניה זו הייתה אמורה למנוע את התשלומים ששולמו.
- יש לדחות את רכיב התביעה שעניינו פיצוי בגין מכירת יחידות דיור לששת הרוכשים המאוחרים. התובעים טעו משפטית כאשר הסכימו להתפשר, במסגרת תיק הפירוק, עם הרוכשים הללו, שכן הם רכשו את זכויותיהם שלא בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם. מכירה זו נעשתה, בזמן אמת, שלא על דעת הנתבעים, והם פעלו לביטולה. גם שיעור הסכומים שהסכימו התובעים לתת לששת הרוכשים המאוחרים, שגוי. זאת משום שהם הסכימו לתת למרביתם סכום דומה לזה שקיבלו רוב חברי הקבוצה, דבר שאינו סביר מבחינה משפטית.
איש לא פנה לנתבעים עובר לגיבוש הפשרה, ואם הייתה נעשית פניה שכזו הנתבעים היו מתעקשים למנוע מאותם רוכשים את הזכאות לחלק בפיצוי. הסכם הפשרה השגוי מנתק את הקשר הסיבתי בין המעשים המיוחסים לנתבעים והנזק הנטען.