וכך קורה שחברי קבוצות רכישה - למאותיהם לאלפיהם ולעשרות אלפיהם - נותרים פגיעים ונתונים לטיפולם ולהשגחתם של מארגני הקבוצות, וועדי הקבוצות, ומספקי השירותים השונים. ככל שהמסע מסתיים בהצלחה וחברי הקבוצה מגיעים את היעד הנכסף של הקמת מבני המגורים וחלוקת הדירות, רווח לכל. אך מה במקרה שבו הפרויקטים נקלעים למתח ולמשבר? כיצד יש לאזן בין האינטרסים של מארגני הקבוצות מזה ושל חבריהן מזה?
עוצמת הסיכון אינה מאפשרת להמתין להסדרה החקיקתית, שבוא תבוא בשלב כזה או אחר. על בתי המשפט לנקוט, כבר עתה, בצעדים אקטיביים כדי לתרום להתמודדות הנאותה עם צבת האינטרסים והפגיעוּת שעל הפרק. הדרך לעשות זאת היא באמצעות החלת דיני האמונאות על עניינן של קבוצות הרכישה. התייחסתי לכך בה"פ (מחוזי ת"א) 39815-06-16 מרק ואח' נ' עו"ד חג'ג' (פורסם במאגרים [נבו]; 2018) (להלן: עניין מרק), ובאופן כללי יותר לאחרונה בת"א 35652-02-22 אוחיון נ' עילם - עמותה ישראלית לזכויות מוסיקאים (פורסם במאגרים [נבו]; 2025), ולשם הנוחות אחזור על עיקרי הדברים כעת.
דיני האמונאות וקבוצות רכישה - התאמה מתחייבת
- כידוע, קשה לתרגם לעברית את המונח המשפטי האנגלי fiduciary וחשובה בעניין זה הצעתו של עמיר ליכט להיזקק למונח "אמונאות" (עמיר ליכט דיני אמונאות - חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי 1 (2013) (להלן: ליכט)), ואותה אאמץ כאן. מכל מקום "הטלת חובת אמון על פלוני כלפי אלמוני הופכת את פלוני לאמונאי (fiduciary) של אלמוני" (עמיר ליכט "חובת אמון - אימתי?" חובות אמון בדין הישראלי 35, 36 (רות פלאטו-שנער ויהושע (שוקי) שגב עורכים; 2016) (להלן: ליכט מאמר)).
00 הדין הישראלי מכיר בכוחו של המשפט המקובל נוסח ישראל להכיר במערכות יחסים כמטילות חובות אמון על אחד הצדדים, גם כאשר אלה אינן מוגדרות בחוק החרות. כפי שציין כב' השופט, כתוארו אז, ברק, באחת הפרשות "הדין מכיר בכך, כי במקרים מסוימים נתון אדם במצב של אמון (loyalty) כלפי רעהו. זהו הדין ביחסים שבין שלוח לבין שולחו, בין מנהל לבין התאגיד, בין נאמן לבין הנאמנות. רשימת מצבים אלה אינה סגורה, והיא 'קיימת במגוון רב של יחסים משפטיים' [...]. נראה לי כי המשותף למצבים אלה הוא כי בידיו של אדם הופקד אינטרס של אחר, אשר על הפעלתו הוא אמון [...]. קיים החשש כי כוח ללא פיקוח וריסון יביא לידי שימוש לרעה באותו כוח. מטרתם של כללי האמון היא, בין השאר, ליצור פיקוח ולהטיל ריסון על בעל הכוח בהפעלתו של הכוח" (בג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח-תקווה נ' מועצת עיריית פתח תקווה, פ"ד לד(2) 566, 570 (1980)). ואכן לרשימה, שאינה סגורה, נוספים תחומים חדשים שבהם מוכרות חובות אמון באמצעות הפסיקה.