ואכן, במשך כל התקופה קודמו תוכניות מתאר הבאות לנצל את מכלול הזכויות בשני המגרשים. לא התרחש התרחיש לפיו קבוצה 104 לא הייתה מוכנה לסייע בקידום מקסום הזכויות שגם חברי קבוצה 102 יוכלו ליהנות ממנו.
המתכננים השונים פעלו מטעם שתי הקבוצות. משרד עו"ד קסוטו-נוף סיפק שירותים משפטיים לשתיהן; האסיפות הכלליות של חברי הקבוצות היו מתואמות. וגם כשהתעוררו הקשיים לא פעלו חברי קבוצת 104 לסלק את חברי קבוצה 102. תחת זאת גורמי המקצוע המשיכו לעשות מאמצים בשם שתי הקבוצות לקדם את התוכנית המשותפת הלכה למעשה (ראו לעיל בפסקאות 15 ואילך).
- מוסיפים התובעים וטוענים כי נפגעו בעת פירוק חברותיה של גב' אור, שעה שהאינטרסים שלהם לא זכו להגנה הנאותה, וזאת נוכח רשלנות הנתבעים. נטען שהמפרק עו"ד איתן ארז לא הכיר בזכויות של קבוצה 102 בזכויות הקנייניות השייכות למגרש 104. וזו הסיבה שהוא לא הפנה כספים בסך כ-3.3 מיליון ₪ לטובת חברי הקבוצה אלא הפנה אותם לחלוקה בין כלל נושיה של גב' אור.
בנוסף, נטען שחברי קבוצה 102 הגיעו לשלב חלוקת התקבולים בגין מכירת המגרשים מעמדת נחיתות, נוכח העובדה שלא היה מקור משפטי שחייב את חברי קבוצה 104 להקצות מזכויותיהם לטובת חברי קבוצה 102. לכן הוסכם בסופו של דבר שהם יקבלו 20% מכספי המכירה, בעוד שהיו אמורים לקבל יותר, זאת משום שהתמורה הכוללת הייתה אמורה להתחלק באופן שווה בין כלל חברי שתי הקבוצות.
- גם טיעון זה לא אוכל לקבל.
כנקודת מוצא יש לציין כי ברור שמכירת הזכויות בשני המגרשים יחדיו הובילה לקבלת תמורה גבוהה הרבה יותר ממנה יכלו ליהנות חברי שתי הקבוצות.
במסגרת הליך חדלות הפירעון מונו לצד עו"ד ארז עו"ד אמיר פלמר, ששימש כעו"ד קבוצה 102, ועו"ד אלון פלס ששימש כבא-כוחם של חברי קבוצת 104. אלה מונו כמנהלים המיוחדים של המגרשים.
בהתאם לחוות דעת השמאי האושנר, שבעלי התפקיד הסתמכו עליה, היה ברור שכדאי למכור את הזכויות בשני המגרשים יחדיו (נספח 16 לתצהיר התובעת 3, גב' מלכיאל). הוא העריך שמכירת שני המגרשים בנפרד תוביל לתמורה בסך 7.5 מיליון ₪ בגין מגרש 102 ו-45.2 מיליון בגין מגרש 104. לעומת זאת מכירה משותפת תוביל לקבלת תמורה בסך 87.4 מיליון ₪. ברור אפוא כי מכירה זו הייתה עדיפה לחברי קבוצה 102, גם אם יקבלו 20% ממנה, מאשר מכירה נפרדת של זכויותיהם. בהתאם לכך הם היו צפויים להכניס לכיסם סכום גבוה יותר בכ-10 מיליון ₪.