חברי קבוצה 102 נאבקו כדי לקבל שיעור גבוה יותר מכספי המכירה. השמאי האושנר העריך את חלקם ככזה שצריך לעמוד על 15% (מוצג נ/9). חברי הקבוצה הציגו שמאות אחרת (מוצג נ/8), ובסופו של יום הוגדל שיעור הזכאות שלהם ל-20%. עו"ד ארז ראה שיעור זה כהישג לחברי הקבוצה, שכן חלקם מבחינת תרומת שטח המגרש לפרויקט היה אמור להיות נמוך יותר (עמ' 539 ש.30 ואילך).
- מכאן עולה כי שיתוף הפעולה בין המגרשים, שנמשך בשלב הפירוק, היטיב עם התובעים ולא הרע עמם. וועד קבוצה 102 ידע להיאבק על הגדלת שיעור הזכאות של חברי הקבוצה והצליח. דבר וחצי דבר אין בין זה ובין התרשלות של הנתבעים.
אי מתן הסבר על ידי הנתבעים שלפי ההסכמים אין אפשרות מעשית להחליף את גב' אור כמנהלת קבוצת הרוכשים
- לטענת התובעים בסיכומיהם, הנתבעים לא הסבירו להם בטרם החתימה על ההסכמים, כי לפי פיסקה 8.3.7. להסכם השיתוף, אין אפשרות מעשית להחליף את גב' אור כמנהלת קבוצת הרוכשים, מאחר שלשם החלפה שכזו יש צורך בהסכמת 100% מחברי הקבוצה.
הסוגיה שטענה זו מעוררת היא אכן כבדת משקל. אך בנסיבות מקרה זה אין אני נדרש להכריע בה.
- ראשית, הדבר לא מוזכר בכתבי התביעה המקורי והמתוקן, ולכן הוא מהווה הרחבת חזית אסורה, ודי בכך כדי לדחות הטענה.
- לגופם של דברים, מקובל עלי כי סעיף שכזה יכול לעורר קשיים מהותיים ביותר, במיוחד בעולמן של קבוצות הרכישה. ניתן לראותו, מבחינה מעשית, ככבילה מוחלטת של הקבוצה למארגנת הקבוצה, שהרי כמעט תמיד לא ניתן יהיה להשיג את הרוב המוחלט לסיים את ההתקשרות עמה. על רקע זה יש להבין את טענתו של מר גבע, יו"ר ועד הקבוצה, שטען בתצהירו (בפסקה 34) כי מדובר בסעיף "שערורייתי", "בלתי מתקבל על הדעת", וש"בשום חברה שאני מכיר לא קיים רוב שכזה לקבלת החלטות".
ואכן, ניתן לתאר נסיבות שבהן מארגן הקבוצה לא מקדם את ענייניה, והאינטרסים של חבריה לא מטופלים באופן ראוי, ובכל זאת הם ימצאו עצמם בבחינת קהל שבוי של המארגנת. מצב דברים זה עלול לפגוע באופן חסר תקנה במערך התמריצים המחייב את מארגן הקבוצה להידרש לענייניה באופן שוטף וטוב. אם הוא ידע כי לא ניתן יהיה להחליפו, הוא עלול שלא לפעול לטובת הקבוצה, ואף לפעול לקידום טובתו האישית על חשבונה, ואיש מחבריה לא יוכל לעשות דבר, שהרי כמעט תמיד ניתן יהיה למצוא חבר שיתנגד להחלפתו.
על רקע זה, אם נכשיר תניה שכזו ביחס לקבוצה אחת, הרי שהדבר יעודד מארגני קבוצות רבים אחרים להכניסה לכל המערכות ההסכמיות שיגבשו. וככל שאלה תיאכפנה כלשונן, הדבר עלול להוביל לפגיעה אנושה באינטרסים של חברי הקבוצות באשר הם.
- אלא שמנגד יש לזכור שמארגני הקבוצה הם שנושאים בעיקר הנטל להקמתה, לאיתור ההזדמנויות העסקיות, ולמימושן. יש לעודד אותם לפעול בכל אלה, ומכאן שיש לאפשר להם להגן על השקעותיהם. מצב דברים בו ניתן יהיה להחליפם בקלות, ולנתק את הקשר בינם ובין הקבוצות שהם מארגנים, ישמור אומנם על האינטרסים של חברי הקבוצות, אך יוביל לכך שרבים מהמארגנים לא ירצו לצאת כלל למסע, ולכונן קבוצות, שהרי השקעותיהם עלולות לרדת לטמיון, ולא תמיד בצדק.
והמקרה הנוכחי מדגים הדברים בצורה ברורה. הרעיון להקים את קבוצה 102 נועד הרי להשיא את הזכויות שיוקצו למגרש זה יחד עם מגרש 104. לידתו מצויה אפוא בקבוצה 104. וקשה להלום מאמץ להקים קבוצה שלמה, לצורך מטרה זו, רק כדי לאפשר לחברי קבוצה 102 להסיר את המארגן מעל הפרק ולהתקדם באופן עצמאי בלעדיו.
- על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, לגיטימי להכביד על החלפת המארגן, לאחר שזה השקיע את כל הנדרש לגיבוש הקבוצה ולגיבוש ההזדמנות העסקית העומדת בבסיס פעילותה. ועדיין, ספק אם התחשבות זו תוכל להצדיק כינון מנגנון חוזי של הסכמה בפה אחד - 100 אחוזים שלמים - להחלפה, כשמדובר בעשרות חברי קבוצה. וניתן לטעון כי דרישה שכזו, שמשמעותה היא כבילת חברי הקבוצה כאמור למארגנת שלה, סותרת את תקנת הציבור, ודינה להיפסל.
- אלא שבענייננו אין מקום להכריע בדבר. סוגיה זו לא לובנה די צורכה בראיות שהגישו התובעים, ונזכיר כי בבסיס התביעה סעד כספי, ועל התובעים להראות כי התנהלות הנתבעים בסוגיה זו מצדיקה פיצוי.
את זאת לא עשו.