כל אלה מבססים את אחריותו של עו"ד נוף בנזיקין לנזק שנגרם.
- אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי היה על חברי הקבוצה שקיבלו פניה שכזו לבדוק את ההסכמים ולהימנע מתשלום, ולייחס להם אשם תורם בגין מחדלם. העובדה כי כמה מהם עשו כן אינה גורעת מחובותיו של עורך הדין של הקבוצה לעמוד על שמירת המסגרת ההסכמית שהכול מחויבים בה.
גם בעניין זה בא לידי ביטוי הפער בכוחות בין חברי הקבוצה ובין מארגנת הקבוצה. מהעדויות שהוצגו לי עולה כי גב' אור הפעילה לחצים ניכרים ביותר כדי לקבל הכספים. כך קרה שלמרות שגב' מיכל מלכיאל (התובעת 3) העידה כי הייתה מודעת לסעיף החוזי לפיו לא הגיעה השעה להקדמת התשלום (סעיף 20 לתצהירה; עמ' 304 ואילך), היא שילמה בכל זאת. מר ולדיסלב קנייבסקי (תובע 9) העיד כי שילם ביוני 2014 לאחר שהתקיימה אסיפת הדיירים, בה הבהירה גב' אור כי רצוי לשלם. מר מני דוידיאן, התובע 14, העיד כי לא קיבל דרישת תשלום, אך כאשר הגיע למשרדי גב' אור לברר לגבי התקדמות הפרויקט נאמר לו שעליו לשלם, וכך הוא עשה. ומר קמר (התובע 17) ציין כי נענה לדרישה לשלם ללא שפנה לנתבעים לבירור. גם מר דוד שוורצמן, שהתקשר בעסקה עבור בתו גב' שני שוורצמן (התובעת 27)) העיד כי שילם לאור הדרישות שהופנו כלפיו ללא שפנה לנתבעים.
קשה לצפות מכל אלה לעמוד מול דרישותיה התקיפות של גב' אור, ששלחה, כפי שראינו שליח בעניין דרישתה גם לחברי קבוצה שליוו את בן משפחתם על ערש דווי בבית חולים (ראו לעיל בפסקה 166(ג)). ברור בעיני שכל אלה ששילמו היו שוקלים הדברים היטב אם הסוגיה הייתה מלובנת כדבעי בתוך הבית פנימה, על ידי קיום דיון שבו היה מובהרים היטב גבולות ההסכם, והפער שבין הדין ובין פעולה לפנים משורת הדין, לטובת הקבוצה.
- ומשהגענו עד כה ברור כי אין גם תוקף לחלקו השני של סעיף 13 להסכם הייצוג, הפוטר את עורכי הדין מאחריות כלפי התובעים, במידה ואלה יעדיפו את האינטרס של מארגן הקבוצה במקרה של קונפליקט. כפי שנקבע, העדפה קטגורית זו של מארגן הקבוצה היא פסולה. היא סותרת את תקנת הציבור. היא חסרת תוקף. ומשעה שהבסיס נשמט, הרי שהוא לא יוכל להגבר על החובות הקוגנטיות המוטלות על עורכי הדין כלפי חברי הקבוצה. ומקום בו חובות האמון הופרו, לא ניתן להתנות על אחריות עורכי הדין בגין הפרתן. הדבר מתחייב מהגרעין הקוגנטי המוגבר החל בתחום זה של קבוצות הרכישה, שההתנהלות שעל הפרק מצויה בתוכו.
- יחד עם זאת, לא מצאתי לחייב את עו"ד אהרונסון בגין רכיב זה. עו"ד אהרונסון היה עורך דין צעיר באותה עת. הוא החל את עבודתו במשרד קסוטו-נוף בשנת 2012 בלבד. ובאותה עת אחז בוותק של חמש שנות ניסיון במקצוע (עמ' 840, ש.15). הוא ליווה את הפרויקט, אך לא היה שותף במשרד, ופעל תחת הוראותיו של עו"ד נוף. ודאי שלא היה לו כל מעמד להתדיין מול גב' אור ולהחליט לצאת מולה לעימות. היה זה תפקידו של עו"ד נוף, שהיה הגורם הבכיר ובעל המשקל. תוצאה אחרת תוביל לכך שכל עורך דין, ואפילו הזוטר ביותר, שיספק שירותים משפטיים לקבוצת הרכישה, יישא באחריות מוחלטת, למעשה, לנזקים מסוג זה, גם אם אין בכוחו להסיט את הספינה מדרכה.
מנגד עו"ד נוף היה שותף בכיר במשרד שסיפק את השירותים. הוא היה צפוי ליהנות באופן משמעותי משכר הטרחה הנכבד שפרויקט זה צפוי היה להביא עמו, ככל שהסיכוי שבו יתממש. לתפקיד בכיר זה יש מחיר. לא ניתן לקבל רק את הדבש, בדמות שכר הטרחה, ללא העוקץ והוא האחריות הנלווית. וכשנקלע עורך הדין של קבוצת הרכישה לצבת האינטרסים, עליו לייחס את המשקל הראוי לחובות האמון שהוא חב לחברי הקבוצה, ולא רק למארגנת שלה. לחובות קוגנטיות אלה שום מערכת הסכמים חוזית לא תוכל.
- התובעים הוכיחו גם את רכיב הנזק הרלוונטי. הם פירטו את רכיב התשלום האמור ביחס לאותם חברי קבוצה ששילמו אותו.
אינני מקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם (בפסקה 257), כי לא נגרם נזק לתובעים שהקדימו את התשלום, שכן ממילא היה עליהם לשלמו כדי לקבל את הזכויות בדירות. זאת משום שאין בכספי תמורת מכירת המקרקעין שהתקבלו בקופת הפירוק, כדי להשיב לאותם תובעים את מלוא כספי השקעתם. מכאן שאילו לא היו מקדימים לשלם את אותה יתרת תמורה, נזקם הכספי היה פוחת באותו שיעור.