זאת ועוד, נקבע בהסכם כדלקמן:
"הסכם זה כולל את כל המוסכם בין הצדדים על כל ההבנות, ההסכמות החיובים וההתניות שבין הצדדים, ולא יהיה תוקף לכל התחייבות, הצהרה, מצג, הבטחה, או הסכמה בין הצדדים, אשר קדמה להסכם זה ולא נכללה בו" [סעיף 5.6 להסכם].
הסעיף לא מגדיר הוצאות משפטיות בכלל החיובים הבלעדיים של הנתבע. נהפוך הוא: הסעיף קובע מנגנון לגיוס "מימון נוסף" לחברה, ולפיו יעמידו הצדדים הון נוסף לחברה בהתאם לשיעורם היחסי בה - בין אם בדרך של הלוואת בעלים או בדרך של הקצאת מניות.
לכן, סבורני שהתובעת לא נשאה בנטל לשכנע כי יש בדרישת הנתבע משום קיפוח המיעוט.
הגשת דוחות שנתיים ותשלום אגרות
- בכתב התביעה, עמדה התובעת על חוסר נכונותו של הנתבע להגיש דוחות שנתיים ולשלם אגרה לרשם החברות בשם החברה, כפי שהתחייב בהסכם.
- אי-הגשתם של דוחות שנתיים במועד לרשם החברות יכולים להוות התנהגות אשר גלום בה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של התובעת כבעלת מניות מיעוט. זאת, בפרט כאשר האחריות הנדונה מוטלת על הנתבע מכוח דין ומכוח לשון ההסכם [לדוגמה, ראו סעיף 4.4 להסכם]. סירוב של הנתבע לבצע את המשימות אשר מוטלות אליו עשוי להוות ניהול כושל של חברה אשר פוגע בציפיות הלגיטימיות של בעל מניות מיעוט [ראו: עניין גינזבורג, בפס' 33].
- ואולם, התובעת לא שכנעה כי כך המצב בענייננו. העיד הנתבע על שיבושים של רואה החשבון של החברה אשר גרמו לעיכובים בהכנת הדוחות כאמור [ראו סעיף 72 לתצהיר עדות ראשית של גזית], לצד ראיות אשר מלמדות על ניסיונות לרפא את הפגמים הנדונים. אין די באילו כשלעצמם, כדי לעלות כדי קיפוח של התובעת [ראו: ת"א (כלכלית) 11439-05-19 לילך טל נ' אורלי גיא, בפס' 111 של השופט י' שרביט (נבו, 21.1.2024)]. בענייננו, לא הראתה התובעת כיצד הפגמים כאמור, מלבד היותם קיימים, מובילים לפגיעה בציפיותיה הלגיטימיות, בפרט בשים לב בכך שהעיכוב ונסיבותיו היו ידועים למאור ולתובעת בזמן אמת [ראו פרוטוקול הדיון ביום 9.6.2025, בעמ' 27 בשורות 16-31 ועמ' 28 בשורות 3-12].
- בנוגע לטענה בדבר אי-תשלום האגרה השנתית, טענה זו לא הועלתה במפורש בסיכומים של התובעת בהליך דנן. ההלכה היא שדין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה [לדוגמה, ראו: רע"א 2265/24 אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ נ' די.בי.אס שירותי לוויין (1998) בע"מ, בפס' 22 לפסק דינו של השופט ח' כבוב (נבו, 15.4.2024)]. וכך נקבע.
ניהול "מלחמת חורמה" כנגד בעלי השליטה בנתבעת 2
- טוענת התובעת כי מנהל הנתבע "מלחמת חורמה" כנגד בעלי השליטה בנתבעת 2, וזאת מתוך שיקולים זרים ואישיים של הנתבע. בפרט, עומדת התובעת על הערעור שהגיש הנתבע בשם החברה בהליך התביעה הנגזרת, אשר לטענתה נעשתה ללא ביסוס ותוך מידור של התובעת.
- כאמור, התובעת לא נשאה בנטל להראות כי יש בהתנהלות הנתבע משום "מלחמת חורמה" אשר מנוגדת לאינטרסים של החברה. הגשת ערעור בדבר פסק דין שהתקבל חלקית על-ידי בית משפט קמא הינה זכותה של החברה על פי דין, אשר נועדה, לשיטת הנתבע, להשיא את ערכה כלכלי ולהיטיב עם בעלי מניותיה. התובעת לא הציגה בסיס להראות כי הנתבע פעל בניגוד לאינטרס שלה ושל החברה מכוח זכות החברה בדין.
"סיכול" ניסיונות למכור מניות לצד ג'
- לעמדת התובעת, הכשיל הנתבע ניסיון של התובעת למכור את מניותיה לצד ג', אשר הסתבר בפועל כי מדובר באחד מבעלי השליטה בנתבעת 2. זאת, כתוצאה מהמכתב שנשלח על-ידי הנתבע מיום 14.8.2022 [נספח 11 לתצהיר עדות ראשית של מאור], אשר, לטענתה, כלל איומי סרק שנועדו למנוע את מימוש ההצעה [ס' 69-73 לסיכומים של התובעת].
- למותר לציין כי ברגיל לבעל מניות מיעוט יש ציפייה לגיטימית כללית לממש את זכותו הקניינית ולמכור את מניותיו בחברה. ואולם, אין מדובר בציפייה מוחלטת - בעלי מניות רשאים לקבוע בינם לבין עצמם הגבלות על היכולת של בעל מניות למכור את מניותיו לצד ג' [לדוגמה, ראו: ע"א 3303/13 אהרון סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ, בפס' 14 לפסק דינו של השופט ח' מלצר (נבו, 29.12.2015) (להלן: "עניין סימן טוב")].
- תקנון החברה קובע כי תקום זכות סירוב ראשונה במקרה שצד בוחר למכור את מניותיו לגורם חיצוני:
"9. זכות סירוב ראשונה: רצה מי מבעלי המניות למכור או להעביר את זכויותיו במניות החברה ("להלן: 'המוכר'), כולן או חלקן (להלן: 'הזכויות המועברות') לאחר או לאחרים, יחולו ההוראות כדלקמן, למעט במכירה או העברה לנעבר מורשה, כהגדרתו להלן: