סירוב הנתבע לממש את סעיף האופציה בהסכם
- לבסוף, הדגישה התובעת כי סירובו של הנתבע לממש את סעיף האופציה בהסכם עולה כדי קיפוח המיעוט. לשיטתה, הימנעות ממימוש האופציה מנוגדת למוסכם בין הצדדים ונעשית בחוסר תום לב.
- בענייננו, יש בסירובו של הנתבע לממש את סעיף האופציה משום פגיעה בציפיות הלגיטימיות של התובעת. ההסכם בין הצדדים נבנה מראש כך שהתובעת, כבעלת מניות מיעוט, תוכל להבטיח לעצמה "דרך יציאה" מהחברה בתום תקופת ההבשלה [סעיף 4.3 להסכם]. כתוצאה, ניתן להסיק שלתובעת קמה ציפייה לגיטימית להיות זכאית לממש את האופציה בהתאם להוראות ההסכם, ושסירוב לממשה, ללא נימוק ממצה, עשוי להוביל למצב אשר פוגע בציפייה זו. זאת, בפרט כיוון שהבחינה לקיומו של קיפוח מתרכזת בתוצאת הסירוב ולא במניעיו [ראו: עניין אדלר, בפס' 65; ע"א 3432/17 שי טופז (יוכט) נ' חיים יוכט, בפס' 25 לפסק דינו של השופט ג' קרא (נבו, 16.4.2020)].
- כפי שיוסבר להלן, מצאתי כי אין בנימוקי הנתבע כדי להצדיק את אי-מימוש סעיף האופציה כנדון, וכי הסירוב כאמור עולה כדי חוסר תום לב בקיום חוזה כהגדרתו בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. שוכנעתי כי סירוב כזה, אשר נעשה ללא נימוק משכנע דיו, פוגע בציפיות הלגיטימיות של התובעת בכל הנוגע למימוש סעיף האופציה, ואף מוביל בנסיבות כאן, לתוצאה שמקפחת את התובעת. זאת, מקום שבו הדגיש הנתבע את זכותה של התובעת למימוש האופציה כאמור בתחילת ההליך [לדוגמה, ראו סעיף 24.5 לכתב ההגנה המקורי].
מה דינו של סעיף האופציה בהסכם?
- כפי שהוסבר לעיל, עומד הנתבע על שני טעמים מרכזיים לאי-מימוש סעיף האופציה בהסכם כלשונו: ראשית, טוען הנתבע כי לא נשלחה הודעה בדבר מימוש האופציה בדרך הקבועה בסעיף 5.7 להסכם, כך שחלף המועד למימושה בפועל. שנית, סבור הנתבע כי התובעת לא רשאית ליהנות ממימוש סעיף האופציה בשעה שהיא מפרה את ההסכם בעצמה. לכן, נטען כי יש לדחות את טענות התובעת בדבר מימוש סעיף האופציה.
- סעיף האופציה הוא כדלקמן:
"4.3 המוכר יתן לרוכש אופציה למכור למוכר (אופציית "PUT") את כל המניות הנמכרות לפי התנאים הבאים: מחיר למניה - לפי שווי חברה ביום מימוש האופציה שייקבע על ידי שמאי מקרקעין מוסכם או 700 ₪ למניה, הגבוה מביניהם. ; תקופת הבשלה (vesting) - חמש (5) שנים מיום חתימת ההסכם; תקופת המימוש - הרוכש רשאי לממש את האופציה בתוך 30 ימים מתום תקופת ההבשלה;" [סעיף 4.3 להסכם].