"אין בכוונתי להתפלמס עמך. ההודעה שנשלחה איננה חלק מהסכסוך הנדון בבית המשפט בתביעת מרשך להסרת קיפוח (מוכחש). תשובתי בעינה עומדת" [שם, בעמ' 125].
הגם שלא ניתן הסבר מדוע לא פעל מאור לתיקון "הפגם" בהמצאת הודעתו, ניסיון הנתבע להימנע ממימוש האופציה בשל עמידה דווקנית על לשון ההסכם עומדת בניגוד למטרת הסעיף - לאפשר לתובעת "דרך יציאה" בתום תקופת ההבשלה. עמידת גזית ובא-כוחו על אי קבלת הודעת המימוש שלא בהתאם ללשון ההסכם מוקשית, בלשון המעטה, בשעה שהוא בעצמו נעזר בשיחות בWhatsApp לשם יישום הוראות ההסכם ומסירת הודעות [ראו התכתבויות הצדדים מיום 28-29.7.2021, בנושא הבקשה של הנתבע לשאת במימון הוצאות משפטיות על פי ההסכם]. למעשה, השתכלל נוהל, בדרך של התנהגות, של חילופי הודעות שלא על פי הדרך שנקבעה בהסכם, וניתן לראות בכך הסכמה מכללא ליישום הוראותיו בדרך זו. כתוצאה, עולה קושי להיצמד ללשון ההסכם ולקבוע כי פגה האפשרות של התובעת לממש את סעיף האופציה.
- באשר לטענת הנתבע בדבר אובדן זכות האופציה בשל הפרת ההסכם מצד התובעת: הנתבע לא ציין נימוק משפטי מבוסס כי התובעת אינה בעלת זכות אופציה או כזה המשחרר אותו מחובותיו בעת מימוש האופציה . לא ברור מדוע יש קשר בין "שיתוף הפעולה" של התובעת עם בעלי השליטה בנתבעת 2, ובין מימון הוצאות החברה, לבין מימוש סעיף האופציה. הנתבע לא הוכיח, ולו באופן בסיסי, מדוע ניתן להימנע ממימוש האופציה, וטענותיו לא נתמכו לא בעובדות לא בתשתית משפטית. הנתבע לא העלה טענה בדבר הפרות יסודיות של ההסכם, קיומם של חיובים שלובים או כל דין רלוונטי לעניין זה. גם אם יש חשש שמאור התנהל בחוסר תום לב עת חבר לבעלי השליטה בנתבעת 2 ולו לצרכי הניסיון למכור את חלקו , הנתבע לא ביסס כלל את העילה שבגינה הוא זכאי לסרב למימוש האופציה בשל כך. נהפוך הוא, הגיונם של דברים יכול להוביל למחשבה כי דווקא הענות לדרישת מימוש האופציה מצדו תוביל לחסימת דרכו של מאור מלהמשיך ולפעול כטענת הנתבע, כנגד החברה וכנגד הערעור שהגישה.
- טענות הנתבע שנטענו כאמור בלא ביסוס לא חפות מקשיים מהותיים אם נקרא לתוכן את מה שאין בהן. ככלל, מקובל להבחין בין חיובים עצמאיים, חיובים מותנים, וחיובים שלובים או מקבילים [ראו: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 575-76 (מהדורה רביעית, 2019) (להלן: "שלו וצמח")]. אי-ביצועו של חיוב חוזי עשוי להנביע תוצאות משפטיות שונות בהתאם לסיווג כאמור - זאת, בהתאם להוראות שנקבעו בסעיף 43 לחוק החוזים.
- השאלה בדבר סיווג חיוב חוזי מסוים היא שאלה פרשנית, אשר טעונה הכרעה על פי כללי הפרשנות הרגילים ואשר מתמקדת בראש ובראשונה בלשון החוזה [ראו: ע"א 8316/21 אדלטק אחזקות (2006) בע"מ נ' קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ, בפס' 27 לפסק דינה של השופטת ג' כנפי-שטייניץ (נבו, 14.8.2024) (להלן: "עניין לוזון")]. זאת ועוד, יש לנקוט בזהירות באשר לפרשנותו של חיוב חוזי כמותנה או שלוב כאשר לשון החוזה לא תומך בפרשנות זו [ראו: שם; ע"א 1258/14 מ. מגן אינטרנשיונל יזמות והשקעות בע"מ נ' עירית רמת גן, בפס' 3 לפסק דינה של השופטת א' חיות (נבו, 3.9.2015)]. ככל שצד מעוניין להתנות חיוב מסוים כאמור, עליו לעשות זאת באופן מפורש ולהבהיר כי זוהי כוונתם [ראו: שם; ע"א 765/82 משה אלתר נ' יחזקאל אלעני, לח(2) 701, בפס' 9 לפסק דינו של הנשיא מ' שמגר (1984)]. לצד פרשנותו של לשון החוזה, יש מקום לבחון את נסיבות העניין, את נוהגי המסחר ואת תכלית החוזה הנדון [שלו וצמח, בעמ' 579].
- עקרון תום הלב בדיני החוזים חולש ומשפיע על הסיווג של חיובים חוזיים. במצבים מסוימים, הכיר בית המשפט בכך שעקרון תום הלב יכול להפוך חיוב עצמאי לחיוב שלוב, אשר לעיתים מאפשר לחייב להשעות את קיום חיובו עד שהנושה מגלה נכונות לקיים את החיוב הנגדי [שלו וצמח, בעמ' 580; ע"א 701/79 עדנה שוחט (נסים) נ' יואל לוביאניקר, לו(2) 113, בפס' 78 לפסק דינה של השופטת מ' בן-פורת (1981)]. זאת אומרת, צד שפעל בחוסר תום לב בקיום החיוב יכול להשפיע על מהות החיוב והשלכותיו.
- בענייננו, הסממנים מעידים על כך שסעיף האופציה הוא חיוב עצמאי, אשר יש לקיימו ללא תלות בקיומו או באי-קיומו של חיובים על-ידי הצד שכנגד.
לשון הסעיף בפרט, ולשון ההסכם ככלל, לא מעידה על כוונת הצדדים להתנות את מימושו של סעיף האופציה בחיובים של התובעת אל הנתבע. אין בלשון החוזה דרישה לפיה התובעת נדרשת לקיים את התחייבויותיה בטרם מימוש האופציה, ככל שיש כאלה ואם קיימת הנתבע לא מפנה אליה. לצד האמור, לא הביא הנתבע ראיות כלשהן על מנת לשכנע את בית המשפט כי מדובר בחיובים שלובים שיש לקיים בד בבד.