בנוסף, אינני מוצא נכון להכריע כי התנהלותה של התובעת בהליך דנן עולה כדי חוסר תום לב אשר תהפוך את סעיף האופציה לחיוב שלוב. הכרעה כזו תיעשה במשורה ובנסיבות חריגות אשר מצדיקות התערבות במוסכם בין הצדדים [שלו וצמח, בעמ' 581]. אמנם, יכול ועולות ספקות בדבר הימנעותה של התובעת מלשאת בהוצאות המשפטיות של החברה. אולם, קיומה של מחלוקת בין הצדדים בדבר החבות של התובעת למימון הוצאות משפטיות, כשלעצמו, לא מעיד על חוסר תום לב אשר מצדיק הכרעה כאמור. זאת, על רקע המחלוקת בעניין החוב שחבה לכאורה החברה לגזית, ובשעה שטענה כזו לא הועלתה במפורש על-ידי הנתבע. בצד זאת לא נטען כי ההסכם בטל בשל הפרה מצד התובעת וכי עם ביטולו בטל סעיף האופציה. לא הוצגה ראיה כי נשלחה הודעת ביטול. דומה שהטענה נטענה על דרך הסתם, בכל הכבוד.
מהו הסעד המתאים לביצוע הפרדת כוחות בין הצדדים?
- נוכח המפורט לעיל, הגעתי למספר מסקנות בנסיבות העניין:
- א. החברה מתנהלת כמעין שותפות בין הצדדים.
- ב. נוצר אובדן אמון בין הצדדים אשר מצריך סעד של הפרדת כוחות.
- ג. במובנים מסוימים, התנהל הנתבע בצורה שיש בה משום קיפוח של התובעת, או שיש חשש מהותי שיתנהל כאמור.
- ד. אין לקבל את טענות הנתבע בדבר חוסר הנכונות לממש את סעיף האופציה.
- דומני שיש הצדקה, בנסיבות העניין, להורות על סעד של הפרדת כוחות לפי סעיף 191 לחוק החברות - ואולם, יש לבחון את הדרך הנכונה לבצע הפרדה כזו. בעניין מגנזי, עמד השופט עמית על השיקולים שצריכים להילקח בחשבון בעת קביעת מנגנון להסרת קיפוח או להפרדת כוחות בחברה:
"שיקולי צדק; תום הלב וניקיון הכפיים של כל צד; נכונותו של צד לפתור את הסכסוך בדרכי שלום; מידת הקיפוח; האחזקות של כל צד וגובה השקעתו; התועלות שיפיק כל צד מול הנזקים שייגרמו לכל צד כתוצאה מהסעד שיינתן; נזקים שייגרמו עקב כך לצדדים שלישיים כמו עובדים וספקים (ביקב הועסקו שבעה-שמונה עובדים כפי שעולה מנספח ח לסיכומי לוי ומדוחות המפרק); הזיקה המיוחדת של כל צד לחברה או לתחומי עיסוקיה; ופערי הכוחות בין הצדדים - הן פערי כוחות כלכליים והן פערים במישורים אחרים" [עניין מגנזי, בפס' 15].
- תחילה, אתייחס לבקשת התובעת לפירוק החברה תוך חלוקה בעין של נכסיה. כידוע, על חברות שמאופיינות כמעין-שותפויות מחילים עקרונות מסוימים אשר נשאבו ישירות מדיני השותפויות, בפרט בסוגיות הקשורות לפירוק התאגיד [עניין אדלר, בפס' 74; ע"א 283/62 אברהם ר' הסס נ' הלנה לסלו, יז 758, 764 (1963)]. בדיני השותפויות, פירוקה של שותפות יכול לנבוע, בין היתר, מדרישתו של שותף לפרק את השותפות או מכוח קביעת בית המשפט לפיה יש לפרק מטעמי צדק ויושר [שם; סעיף 45(6) לפקודת השותפויות]. הפסיקה הישראלית החילה את העקרונות הנדונים גם על חברות אשר מאופיינות כמעין-שותפויות [לדוגמה, ראו: ע"א 161/76 עמוס שטיבל נ' חברת שטיבל בע"מ, לב(1) 510, 514-15 (1978)].
- ואולם, סעד הפירוק הינו סעד קיצוני בכל הנוגע להפרדת כוחות בין הצדדים. המגמה בפסיקה היא שסעד של פירוק יינתן במשורה ובמקרים נדירים, תוך התחשבות באפשרות להעניק סעד אלטרנטיבי לסעד הפירוק [ראו: עניין אדלר, בפס' 84; רע"א 5596/00 שולמית סתוי נ' שאולי נאחוסי (נחום) , נז(1) 149, 156 (2002)]. זאת, מקום שבו נקלעה החברה לשיתוק מוחלט בין בעלי המניות כך שלא ניתן להביא לפתרון בדרך חלופית. יש נטייה להעדיף סעדים חלופיים לפירוק אשר נובעים מסמכויות בית המשפט מכוח סעיף 191 לחוק החברות, לרבות סעדים של רכישה כפויה ושיטות התמחרות שונות [עניין אדלר, בפס' 90].
- בענייננו, סבורני שאין מקום להורות על פירוק החברה תוך חלוקה בעין של נכסיה. אי-צירוף החברה כבעלת דין מהווה שיקול הגם שלא בלעדי כנגד מתן סעד עם השלכות כה משמעותיות כלפיה. זאת ועוד, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כיצד סעד של פירוק הכרחי בנסיבות העניין בשעה שקיימים סעדים אלטרנטיביים אשר יכולים להגן על התובעת מפני קיפוח עתידי. התובעת עצמה בחרה בסעד אכיפת מימוש האופציה שבידיה כסעד הראשי. במצב כזה, אינני רואה צורך לסטות מדרך המלך.
כאמור התובעת לא הוכיחה מדוע סעד של פירוק עדיף על פני סעדים חלופיים בהליך דנן, ולא מצאתי כי קיים שיתוק מוחלט בחברה עד כדי להצדיק סעד כאמור [השוו: עניין גבעות עולם, בפס' 118 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז]. לא למותר לציין שפירוק החברה עשוי להיות כרוך בהשלכות פרוצדורליות, מיסויות, השלכות על צדדים שלישיים וזאת כנגד תועלת לא מוכחת ולו באופן בסיסי ולכאורי בהליך דנן.
- מהו, אם כן, מנגנון הפרדת הכוחות המתאים ביותר בנסיבות העניין? בעניין אדלר, נפסק כדלקמן:
"לרשותו של בית המשפט עומד מגוון רחב מאוד של סעדים, שלכל אחד מהם יתרונות וחסרונות המאפיינים אותו. בשל המאפיינים הייחודיים של הסעדים, לכל סיטואציה שבה נדרש בית המשפט להפרדת כוחות בין בעלי המניות, ניתן להתאים את הסעד המתאים לה ביותר: בסיטואציה הקלאסית שבה יש מקפח ומקופח - דרך המלך הינה רכישת מניות המקופח בידי המקפח לפי שווי חברה המתחשב בקיפוח; בסיטואציה שבה יש צורך בהפרדת כוחות בין בעלי המניות ושבה לא קיים קיפוח, או שהוא מאוין על ידי התנהלות המקופח - דרך המלך הינה התמחרות בין הצדדים בשיטת המעטפות. יובהר, אין באמור לעיל כדי לשלול מבית המשפט את האפשרות להחיל על מקרה מסוים, בהתחשב במאפייניו הייחודיים, שיטת התמחרות אחרת" [עניין אדלר, בפס' 90].