תא (י-ם) 39496-07-15 כחשאי חגוס נ' לאה זהבה טקלה

לפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי כי בין הצדדים התקיימה שותפות, וכפועל יוצא מכך להורות על פירוק השותפות, מתן חשבונות וסעד כספי.

רקע עובדתי

1. התובע, אזרח אריתראי, עבד עם הנתבעת בבר משקאות ברח' יפו 19 בירושלים (להלן: "הבר" או "העסק"), במשך כ-4 שנים, עד להוצאתו מהעסק על ידי הנתבעת ביום 9.5.14.

2. הצדדים חלוקים על טיבה של מערכת היחסים ביניהם. לטענת התובע, בינו לבין הנתבעת התקיימה שותפות לא רשומה, ואילו לטענת הנתבעת היא שכרה את שירותיו של התובע ומדובר ביחסי עובד-מעביד.

3. בין הצדדים לא נערך כל הסכם בכתב.

עיקרי טענות התובע

4. התובע טוען, כי מאז הגעתו לישראל בשנת 1998 חלם להקים עסק עצמאי וחסך כספים לשם כך, אולם בשל מעמדו בישראל הוא חשש מפתיחת עסק ולכן חיפש שותף ישראלי.

5. בשנת 2009 החליט התובע להקים עסק של בר משקאות ובעזרת תיווך הגיע לנכס ברח' יפו 19 בירושלים, שבעליו היא הכנסייה הארמנית. לטענתו, הכנסייה הארמנית לא הסכימה לחתום על חוזה עם מי שאינו אזרח, ועל כן הגביר את חיפושיו אחר שותף ישראלי, עד שידידתו בשם מולו המליצה לו על הנתבעת.
6. לטענת התובע, הוא סיכם עם הנתבעת כי שניהם יחד יפתחו את העסק מסעדה-בר בשם "ירושלים", כאשר סוכם כי התובע יהיה אחראי על קניית הסחורה, כוח האדם והנעשה במקום, והנתבעת תהיה אחראית על המטבח. כן סוכם, לטענתו, כי בסוף כל חודש יתחשבנו הצדדים ויחלקו את הרווח ביניהם בחלקים שווים.

7. ביום 1.12.09 נחתם הסכם השכירות עם הכנסייה הארמנית, כאשר הנתבעת חתומה על ההסכם והתובע חתם כערב. לטענת התובע, הוא שילם את שכר המתווך, שכ"ט העו"ד של הכנסייה הארמנית וכן תשלום לשוכר הקודם עבור ציוד שהושאר בחנות, והנתבעת שילמה תשלום ראשון עבור השכירות.

8. נטען, כי הצדדים פנו יחדיו לבנק לפתוח חשבון משותף, אולם בשל כך שלתובע אין תעודת זהות נפתח החשבון על שמה של הנתבעת, כאשר על גבי השיקים נרשם מספר הטלפון של התובע, והוסכם כי התובע יחזיק בפנקסי שיקים חתומים לשם תשלום לספקים.

9. עוד לטענת התובע, הוא שילם לבעלי מקצוע שונים כגון: אב בית, חשמלאי ומתקין גז שפנה אליהם מיוזמתו. כמו כן, רכשו הצדדים במשותף ציוד, ריהוט וכלים סניטריים שישמשו אותם לעסק. בנוסף, בנו הצדדים קומה נוספת ולצורך כך הוציאו היתר בניה.

10. טוען התובע, כי התשלומים עבור קו הטלפון והאינטרנט היו יורדים מחשבונו הפרטי.

11. לטענתו, הוא זה שביצע את כל החלק הניהולי בעסק, הזמין סחורות וקיבל אותן, חתם על הזמנות, תעודות משלוח וחשבוניות ונתן הוראות לעובדות. את כל ההכנסות וההוצאות היו הצדדים רושמים במחברת, ואחת לחודש היו עושים חשבון כולל ומחלקים את הרווחים בין הצדדים באופן שווה.

12. בשנת 2012 הוגש כתב אישום כנגד התובע והנתבעת בגין מכירה של משקאות משכרים ללא רישיון. לטענת התובע, לרשויות היה נהיר, כי העסק מתנהל בשותפות ולכן כתב האישום הוגש כנגד שני הצדדים יחדיו.

13. בשנת 2013 נסעה הנתבעת לאתיופיה למשך חודשיים לביקור משפחתי, והתובע הפעיל לבד את הבר. לטענת התובע, לצורך הנסיעה נטלה הנתבעת מן הקופה המשותפת סכום של 20,000 ₪, כאשר הבטיחה להחזירם בחודשים הבאים, אולם עד היום לא השיבה את הכספים, והיא חבה את מחציתם לתובע.
14. לטענת התובע, הוא פעל רבות על מנת לפרסם את הבר בין האנשים, והוא יצר את המוניטין העיקרי של העסק. התובע מעריך את המוניטין שהעסק צבר בזכותו בלא פחות מ- 120,000 ₪. בהקשר זה נטען, כי הבר, שנשא על שלטו את השם "בר ירושלים" נקרא גם "בר מולו עלם", על שמה של ידידתם המשותפת של הצדדים וידוע בין השכנים ובני האוכלוסייה האתיופית והאריתראית של ירושלים כ"בר של חגוס" (התובע – א' פ').

15. נטען, כי בחודש ספטמבר 2013 הותקף התובע בבר בתקרית אלימה, אשר לגביה נגבו עדויות במשטרה. ביום 9.5.14, כאשר הגיע התובע לבר, הזמינה הנתבעת משטרה למקום ודרשה להוציא את התובע מהבר. ביום 8.6.14 הגישה הנתבעת תלונה למשטרה בטענה שהתובע איים עליה.

16. לטענת התובע, במסגרת התלונה במשטרה התייחסה אליו הנתבעת כשותף והשתמשה בלשון "שותף" ביחס אליו מספר פעמים, דבר המלמד על יחסה אליו בזמן אמת.

17. בכך סולק התובע מן העסק, וכעת הוא תובע את השקעתו הכספית, אותה פרט בכתב התביעה והעמיד על סך של כ-75,000 ₪, וכן תובע את חלקו במוניטין שצבר העסק וברווחיו. בכתב התביעה ביקש התובע למנות כונס נכסים וכן מתן חשבונות והיתר לפיצול סעדים.