עיקרי טענות הנתבעת
- הנתבעת טוענת, כי לא הייתה כל שותפות בינה לבין התובע בנוגע לעסק, אלא התובע היה עובד בעסק שלה. עם זאת, לטענת הנתבעת, התובע היה שותף בהכנסות שהתקבלו מהלקוחות שהביא לעסק בלבד.
- כך, לטענת הנתבעת, היא בעלת זכות השכירות היחידה בעסק, כאשר היא חתמה על חוזה השכירות והתובע חתם כערב בלבד, עובדה המלמדת על כך שאין לו זכות להיות שותף בעסק. לשיטתה, היא נעזרה בשירותיו של התובע ובבקיאותו בשפה האריתראית והוא קיבל ממנה שכר על כך שעזר לה לנהל את העסק, אך לא כשותף.
- היחסים עם התובע נמשכו עד אשר סילקה אותו הנתבעת מהעסק שלה – על פי זכותה כמעסיקתו – והוא קיבל מהנתבעת את כל השכר אשר מגיע לו.
- הנתבעת מכחישה את טענותיו של התובע בעניין התשלומים שביצע והשקעתו, וטוענת כי אין להן בסיס.
- אשר להודעתה במשטרה בה השתמשה הנתבעת במילה "שותף" ביחס לתובע נטען, כי הנתבעת אינה בקיאה בשפה העברית, ומכל מקום התכוונה שהוא שותף רק בלקוחות שהביא לעסק. לטענתה, בסוף כל חודש היו מתחשבנים רק על רווחים, כאשר התובע לא נשא אף פעם בהפסדים.
- לשיטת הנתבעת, התובע הודה בחקירתו בבית המשפט כי קיבל ממנה את כל מה שמגיע לו וגם מטעם זה יש לדחות את תביעתו.
על הראיות
- התובע והנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו לפניי.
- בנוסף הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו לפניי, מטעם התובע, העדים הבאים: מר אלכס מרטיניוק – שמכר את הציוד בבר לתובע ולנתבעת (להלן: "אלכס"); מר יוסף אלה – בעל מסעדה הצמודה לבר (להלן: "יוסף") והקס אלם טספה וולדאבזרי (להלן: "הקס"). כן העידו מר אריק מלכה – המתווך בעסקת השכירות (להלן: "המתווך") וגב' מולו עלא – מכרתם המשותפת של הצדדים (להלן: "מולו");
דיון והכרעה
- לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות, ולאחר שהתרשמתי מעדויותיהם ומהראיות שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי הצדדים היו שותפים בעסק וכי דין התביעה, בעיקרה – להתקבל.
- עיקר המחלוקת בין הצדדים, האם התקיימה ביניהם שותפות שאינה רשומה או חוזה. רישום השותפות הוא דקלרטיבי בלבד ואינו יוצר את השותפות, אלא ההסכם בין הצדדים.
- בסעיף 1(א) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה – 1975 (להלן: "הפקודה"), הוגדרה שותפות כ"חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות". "קשרי שותפות" הוגדרו כ"הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר".
סעיף 2 לפקודה מונה מספר מבחנים לקביעת קיומה של שותפות. בסעיף 2(4) נקבע, כי: "חוזה, שעל פיו עובדו או שלוחו של בעל עסק יקבל את גמולו בחלק מרווחיו של העסק, אין בו בלבד כדי לעשות את העובד או את השלוח שותף בעסק או חב כשותף בו". דהיינו, אף במקום שיש הסכמה בין בעל עסק לעובדו על תשלום גמול או שכר כחלק מהרווחים בעסק, אין בהסכמה כזו כשלעצמה כדי ללמד על הקמת שותפות בין בעל העסק לבין העובד. כמו כן, סעיף 2(7 לפקודה קובע: "המקבל, בדרך של אנונה או בדרך אחרת, חלק ברווחי עסק כתמורה בעד מכירת המוניטין של העסק, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו".