על כך יש להוסיף שטענת ורבר לגבי חוסר בשלות של המערכת אמנם לא הועלתה מייד, אך היא הועלתה במפורש במכתב ששלחה לפרוימוביץ באת כוח ורבר ביום 20.8.2018 בו היא כתבה בשמם כי הם "החלו לגלות פערים עצומים בין המידע שהוצג על ידי בני הזוג פרוימוביץ אודות המערכת ובשלותה לבין המציאות בפועל" (נספח 46 לראיות ורבר בעמ' 546; סעיף 32 למכתב). יש לתת משקל, בהקשר זה, גם לכך שפרוימוביץ מנעו מורבר גישה ישירה למערכת. יש בכך כדי לחזק את מהימנות ההסבר של יונית לכך שההודעה על ביטול ההסכם נבעה מההטעיה.
- גם אין לזקוף נגד ורבר את הלאקוניות של מכתב הביטול הראשוני. לפי הפסיקה אין הכרח לנמק את התשתית העובדתית לביטול. ממילא, היה ממש בטענת ורבר להפרה של פרוימוביץ את סעיף 2.2 להסכם המייסדים לנוכח אי הגילוי, כנטען במכתב הביטול הראשוני, ובמכתב מיום 20.8.2018 הועלו במפורש הטענות לפגמים ברצון לנוכח פער בין המצגים שהוצגו לגבי בשלות המערכת והמציאות בפועל. לא נפל, לפיכך, פגם בהודעות הביטול. בהחלט יש זיקה בין המכתבים ואין מקום לראות בורבר כמי שלא פעלו בחוסר תום לב, בהתחשב גם בפערי המידע בין הצדדים בכל הקשור למערכת ששמוליק היה אחראי לפיתוחה ופרוימוביץ שלטו בה באופן בלעדי (ראו, פרידמן וכהן (כרך ב), בעמ' 522-519).
דיון והכרעה בסעדים שהתבקשו בתביעה העיקרית
ורבר זכאים להשבת סכום ההשקעה כשהוא משוערך ממועד הגשת התביעה
- ורבר התקשרו בהסכם המייסדים, וכפועל יוצא הסכימו גם להתקשרות החברה המשותפת בהסכם לרכישת המערכת על-ידי החברה, כתוצאה מהטעיה. לפיכך יש להיעתר לסעד הביטול לו הם עותרים. כפועל יוצא מביטול ההסכמים זכאים ורבר להשבה של סכום ההשקעה בחברה המשותפת לפי הסכם המייסדים (אשר שימש לרכישת הזכויות מנתבעת 3) בסך של 500,000 ₪ כשהוא משוערך לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מהגשת התביעה ועד למועד פסק הדין. הזכות להשבה כאשר מבוטל הסכם מחמת הטעיה אינה כפופה, ככלל, לתנאים או לשאלות של אשם, וממילא הנתבעים לא ביססו טענה שההשבה אינה צודקת (ראו, ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, פסקה 5 (18.1.2015)). אין אפוא כל עילה להפחתת הסכום.
דיון בסעדים כספיים נטענים נוספים
- לצד הסעד של ביטול ההסכם והשבת סכום ההשקעה, עתרו ורבר לפיצוי בגין הוצאות שונות שהוציאו עקב ההתקשרות.
- מקום בו חוזה בוטל מחמת פגם ברצון, ובכלל זה טעות והטעיה, יכול שתעמוד לנפגע האפשרות לתבוע פיצויי הסתמכות (המכונים גם פיצויים שליליים) בגין נזקים שנגרמו לו בקשר למשא ומתן ולהסתמכותו על ההתקשרות (ראו דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד 774-773 (2011); רע"א 2324/07 ברנס נ' לבדנסקי, פסקה ח (17.12.2007); לפירוט סוגים שונים של נזקי הסתמכות ראו גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות 48 (2009) (להלן - "שלו ואדר"); פרידמן וכהן (כרך א), 744-736). מקור נורמטיבי אפשרי לכך הוא לנוכח הפרת סעיף 12(ב) לחוק החוזים הקובע נורמה שמחייבת לנהוג בתום לב במשא ומתן (ראו גם: ע"א 9019/99 קינסטלינגר נ' אליה, פסקה 9 (25.3.2001); ע"א 7730/09 כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ, פסקאות 18-19 (6.6.2011); ראו גם שלו וצמח, בעמ' 394-393). במקרים מסוימים יכול שעומדת לנפגע מהטעיה גם עילה לפיצוי לפי דיני הנזיקין (למשל, לפי עוולת הרשלנות). הפסיקה עמדה על כך שמדובר בעילות המגשימות תכלית דומה של העמדת הנפגע במקום שבו הוא היה עומד אלמלא ההתקשרות בהסכם (ע"א 2720/08 ז'אן נ' ליבמן, פסקאות 28-27 (23.8.2012)).
- בהתאם, יש לפסוק לזכות הנפגע פיצוי בגין הוצאות סבירות שהוציא לצורך כריתת ההסכם וכן בקשר למימוש ההתקשרות, ובלבד שקיים קשר סיבתי בין ההוצאות ובין חוסר תום הלב וההתקשרות בהסכם וכי מדובר בהוצאות צפויות בכוח או בפועל (ראו, שלו ואדר, בעמ' 48; פרידמן וכהן (כרך א), בעמ' 744-736).
על רקע זה, אדון בטענותיהם של התובעים-ורבר לפיצוי כספי, כסדרן.
- התובעים עתרו לפסיקת פיצוי בסך של 1,000 ש"ח בגין עלויות נטילת הלוואה לצורך מימון העסקה, וכן לפסיקת פיצוי נוסף של 8,774 ₪ בגין ריבית בה חויבו בגין התקופה שמחודש מאי ועד הגשת התביעה. לטענת הנתבעים, התובעים נטלו את ההלוואה על דעתם ולכן אין לחייבם בסכום זה. התובעים צירפו אסמכתה מיום 15.5.2018 בדבר נטילת הלוואה וכן פירוט ביחס לתשלומי הריבית (נספח 23 לראיות ורבר). הוכח שההלוואה ניטלה לצורך התשלום של ורבר לפי ההסכם (סעיף 1.4 להסכם, נספח 17 לראיות ורבר) ומדובר בהוצאות צפויות למימון עסקה בסכום מהותי שהיא פרקטיקה מקובלת. בהתאם, יש הצדקה לחייב את הנתבעים בסכום זה בסך של 8,774 ₪. אציין כי ורבר לא תבעו פיצוי בגין ריבית ממעוד הגשת התביעה ואילך (אם היו עושים כן לא הייתה הצדקה לבצע שערוך לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה לנוכח כפל פיצוי). לכן מורה על חיוב הנתבעים בסך של 9,774 ₪.
- התובעים עתרו לפיצוי בגין שכר טרחתו של עורך הדין עוזי מור שטיפל בהתקשרות בין הצדדים בסך של 18,208 ₪ (נספח 16 לתיק מוצגים של התובעים). לטענתם, אף ששכר הטרחה היה גבוה, הם נאלצו לשאת בו לנוכח סד הזמנים לחתימת החוזה קודם להשקה שתוכננה ובשים לב לכך ששמוליק ציין בפניהם שעורך דינו לא יספיק להכין את המסמכים טרם השקת המערכת (סעיפים 80-79 לתצהיר יונית; סעיפים 78-77 לתצהיר צחי).
ורבר לא היו נושאים בהוצאה זו אלמלא התקשרותם עם פרוימוביץ בעסקה מחמת הטעיה כאמור, ולכן קיים קשר סיבתי. אמנם התובעים עצמם ציינו שמדובר היה בשכר טרחה גבוה אך הנתבעים לא הניחו תשתית ראייתית לכך שמדובר בהוצאה בלתי סבירה, בהתחשב במכלול הנסיבות - בהיקף העבודה ובלוחות הזמנים הצפופים לטיפול בעסקה ששמוליק לחץ להשלמתה. לפיכך, מורה על חיוב הנתבעים בסך של 18,208 ₪.
- התובעים עתרו לפיצוי בגין תשלום לחברת "אקטיב טרייל" מחודש מאי ועד למועד הגשת התביעה בסך של 1,630 ₪ (הוגשה חשבונית כנספח 29 לתיק מוצגים של התובעים). לטענתם, לנוכח תקלות שאירעו בשירותי הדיוור הקודם של המערכת הם התקשרו עם חברת "אקטיב טרייל" ונשאו בתשלום זה מכיסם. הנתבעים לא טענו לעניין תשלום זה.
מחומר הראיות עולה שמערכת הדיוור הייתה חיונית לצרכי שיווק המיזם וניהול קשרי לקוחות. לכן מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש. אציין, בהקשר זה, שמההתכתבויות עולה ששמוליק היה מודע לשימוש במערכת ואף עולה מחומר הראיות שהוא שהעביר בקשה לחבר את מערכת הדיוור "אקטיב טרייל" לתוכנת הסליקה (סעיף 19 לתצהיר רחלי; התכתבות בין יונית ובין שמוליק מיום 12.5.2018, דקה 22:26 (מוצג ת/3) וכן מיום 14.5.2028, דקה 9:32 (ת/5)). בהתאם, מורה על חיוב הנתבעים בסך של 1,630 ₪.
- התובעים עתרו לפיצוי בגין תשלום עבור חדר ישיבות בבנימינה בסך של 281 ₪ ששכרו על מנת לקיים ישיבת דירקטוריון ביום 15.5.2018 (סעיף 105 לתצהיר יונית, נספח 36 לראיות התובעים). הנתבעים לא טענו לעניין זה ועדותה של יונית לא נסתרה ועולה בקנה אחד עם תאריך החשבונית. מדובר בהוצאה סבירה שנגרמה עקב ההתקשרות ולכן מורה על חיוב הנתבעים בסך של 281 ₪.
- התובעים עתרו לפיצוי בגין הוצאות שהוציאו עבור אירוע ההשקה למרצים שתוכנן במרינה בהרצליה בסך כולל של 26,448 ₪. סכום זה כולל סך של 11,407 ₪ עבור שירותי צילום; 600 ₪ עבור איפור לצילומים; 1,844 ₪ עבור כיבוד; 133 ₪ עבור ממתקים; 5,756 ₪ עבור גרפיקה; 351 ₪ עבור הדפסות; 562 ₪ עבור רכישת רולאפים והובלה; 5,795 ₪ עבור השכרת מקום במרינה בהרצליה (החשבוניות צורפו כנספחים 24 ו-37 לראיות התובעים). לטענת הנתבעים התכנון המקורי היה לערוך השקה בעלות נמוכה יותר באמצעות שידור בדף הפייסבוק, אך התובעים הם אלו שעמדו על "אירוע מפואר בעלות גבוהה מאוד" (סעיף 74.2 לכתב ההגנה). זאת למרות שלאירוע הוזמנו מי שהיו כבר מרצים ומנויים של המיזם באופן שלא הביא תועלת רבה לפיתוחו, ובשים לב לכך שרבים מן המוזמנים הודיעו כי לא יגיעו לאירוע או שלא אישרו את הגעתם. לפי הנטען הנתבעים העלו תהיות אלו בפני התובעים, אולם אלו עמדו על כך שזהו תחום מומחיותם. משום שאכן ורבר היו אמונים על תחום זה, פרוימוביץ שיתפו פעולה, לטענתם, אף שמלכתחילה סברו שיש לפעול אחרת. עוד נטען כי שירותי צילום שניתנו כללו גם צילומים פרטיים של ורבר, שאינם קשורים למיזם.
אמנם קיים קשר סיבתי בין ההוצאות בגין האירוע להשקת המיזם ובין ההטעיה. עם זאת, איני סבור שמדובר בהוצאות שעומדת במבחן של צפיות וסבירות. יונית העידה שאירוע ההשקה היה בהתייעצות ובשקיפות עם שמוליק אך הודתה שהוא הסתייג מכך מספר ימים קודם לאירוע הוא וציין שמדובר בבזבוז זמן וכסף (סעיף 109 לתצהיר של יונית). עדותה זו תומכת בעדות שמוליק שלפני האירוע הם הבינו שמעט אנשים אישרו הגעה לאירוע והרוב הודיעו כי לא יוכלו להגיע וסברו שעדיף שלא להשקיע את הכסף באירוע, אך יונית לא הסכימה והבטיחה שהאירוע יהיה הצלחה גדולה (סעיף 93 לתצהירו). בנסיבות אלה, מדובר, כאמור בהוצאות שאינן עומדות במבחני הצפיות והסבירות ודרישת התובעים לפיצוי בגינן נדחית.
- התובעים עתרו לפיצוי בגין תשלום לרחלי זוסימן בסך של 1,740 ₪ (חשבונית הוגשה כנספח 26 לראיות התובעים). יונית העידה שבסמוך לעליית המערכת הם פנו לפרוימוביץ בשאלה האם בוצעו כל הבדיקות. לאחר שנאמר להם כי ישנן בדיקות נוספות שיש להשלים הם פנו לרחלי, בה הסתייעו בעבר, וביקשו את עזרתה לעניין זה תוך ששילמו לה מכיסם. הם קישרו בין רחלי ובין פרוימוביץ, כאשר קרן שלחה לרחלי דף בדיקות לביצוע (סעיפים 90-88 לתצהיר יונית; סעיפים 88-86 לתצהיר צחי). שמוליק העיד שרחלי לא עבדה דרכם ואילו יונית הייתה המנהלת הישירה של רחלי (סעיפים 81 ו-110 לתצהירו המשלים) אך לא ניתן לקבל את גרסתו. מחומר הראיות עולה שרחלי קיבלה הוראות ישירות מקרן (נספחים 25 ו-48 לראיות התובעים; סעיף 4 לתצהיר רחלי ועדותה - פרוטוקול מיום 31.12.2024 בעמ' 35 ש' 3-1). מדובר בהוצאה שעומדת במבחני הסבירות והקשר הסיבתי, ובהתאם מורה על חיוב הנתבעים בסך של 1,740 ₪.
- התובעים עתרו לפיצוי בגין תשלום לעורכת דין עירית הכהן עבור ייעוץ משפטי לעריכת הסכמים למרצים ב"ביז אקדמי" בסך של 16,848 ₪ (נספח 5 לראיות התובעים). לטענת הנתבעים ההתקשרות עם עורכת דין הכהן לא הייתה בקשר ליחסיהם עם הנתבעים אלא שירות אישי עבור התובעים בנוגע לשיתופי פעולה שלהם עם מרצים לצורך יצירת קורסים שלא במסגרת המיזם. עוד נטען שהחשבונית שהוגשה לא כוללת פירוט לגבי השירותים שניתנו.
לא עלה בידי התובעים להרים את נטל הראיה לבסס שקיימת הצדקה לפצותם בגין עלות זו ולפיכך הדרישה לפיצוי נדחית.