דין התביעה שכנגד להידחות.
- ראשית, משנדחתה התביעה העיקרית ונקבע כי ההסכם בין הצדדים בוטל כדין מחמת הטעיה, ממילא דין התביעה שכנגד בגין ביטול ההסכם על-ידי ורבר והתנהלותם בהמשך לכך להידחות, למצער במרביתה. התביעה שכנגד מבוססת על ההנחה שקיים בין הצדדים חוזה מחייב וכי קיימת התחייבות של ורבר ליטול חלק במיזם. אלא שמשנקבע שההסכם בוטל מחמת הטעיה לא ניתן לטעון להפרתו ולפסיקת פיצוי בגין כך (ראו ע"א 5267/03 עו"ד פרג'-גשורי נ' מיטל, נט(5) 337, 357-356 (2005); ע"א 8227/20 קסירר נ' אמסלם, פסקה 57 (12.7.2023).
- שנית, פרוימוביץ לא הוכיחו איזה מהנזקים הנטענים. הנזקים הנטענים בתביעה שכנגד מניחים שאלמלא התנהלות ורבר המיזם היה "מתפתח ופורח" ומתבססים על תחשיבים שפורטו בתצהירו של שמוליק. מדובר בתחשיבים המבוססים על ספקולציות והנחות שונות שלא הונחה תשתית ראייתית שמאפשרת לקבלן (כגון חוות דעת מומחה) - ולו בדוחק. כך ביתר שאת שעה שהטענה מתבססת על עדותו של שמוליק בלבד שהיא עדות יחידה של בעל דין שאין כל נימוק מיוחד לקבלה, ובפרט לנוכח ההתרשמות השלילית מעדותו, כפי שצוין לעיל בהקשרים אחרים.
- אשר לטענה כי יונית שיווקה קורסים של המיזם באופן עצמאי - לנוכח ביטול ההסכם לא מדובר בהפרה. מכל מקום, עדיפה בעיניי, בהקשר זה, על פני עמדת פרוימוביץ, עדותה של יונית שהסבירה שמכירת קורסים בודדים שלא במסגרת המיזם אינה בגדר הפרה של איסור התחרות לפי הסכם המייסדים שכוונתו הייתה לאיסור על מכירת ריכוז של קורסים בדמי מנוי נמוכים (סעיף 25 לתצהיר המשלים). תימוכין לפרשנות זו של יונית קיימים הן בהסכם עם המרצים שלפיו המרצים רשאים למכור קורסים לאחרים אך לא לאתר דומה או מתחרה (נספח 11 לראיות ורבר בסעיף 4, עמ' 296); הן בהתנהלות פרוימוביץ שבעצמם מכרו קורסים שלהם מחוץ למיזם (עמ' 184 לפרוטוקול). יש גם טעם בהסבר של יונית שפרוימוביץ עודדו זאת וכי מכירה של קורס בודד במחיר גבוה עשויה להצביע על אטרקטיביות של המיזם. ומעבר לכך - גם בהקשר לא הוכחו נזק וקשר סיבתי.
- התובעים שכנגד עתרו בסיכומיהם (בסעיף 129) גם לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע בגין פוסט שפרסמה יונית בו היא כתבה בקבוצת המרצים ב-1.8.2018 כי "יש עניינים עם ביזאקדמי ואכן הדברים במציאות רחוקים מאלו שהוצגו. מכיוון שגם אנחנו מצויים זמן מה בעלטה אני מציעה שתפנו את כל השאלות לכתובת המייל של האתר..." (נספח 21 לראיות פרוימוביץ).
יש ממש בטענת ורבר שמדובר בהרחבת חזית. בכתב התביעה שכנגד נטען באופן כללי ל"פגיעה מצטברת בשמם הטוב כתוצאה מהנ"ל, בסך של 250,000 ₪" (סעיף 50.8 לתביעה). אין דרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק, ולפיכך, בהתאם לפסיקה, יש לקבל את טענת ורבר בסיכומיהם (בסעיף 19.7) שמדובר בהרחבת חזית וכי לא ניתן לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק (ראו, אורי שנהר דיני לשון הרע, עמ' 797 (2024); ע"א (מחוזי ת"א) 1564-09 רגב נ' אמודאי (25.2.2010); ע"א (מחוזי מר') 3018-05-15 ליאור נ' סלופארק טכנולוגיות בע"מ (10.11.2015)). אציין, במאמר מוסגר, כי ראיות להוכחת נזק כתוצאה מהפרסום של יונית לא הובאו וממילא גם לא התבקשה בסיכומים פסיקת פיצוי בגין נזק מוכח. נטען לפגיעה במוניטין אך הסעד הנטען בגין כך בסיכומים היה פיצוי ללא הוכחת נזק ולא פיצוי בגין נזק מוכח.