בענייננו, אמנם המועד בו נחתם הסכם המכר השני אינו תולדה של נסיון להתחמק מתשלום דמי תיווך ו"לצאת" מתקופת הבלעדיות. אולם, בנסיבות הענין, כשנחתם הסכם מכר מותנה בתוך תקופת הבלעדיות (שאילו היה יוצא לפועל היה מזכה את התובע בדמי תיווך מכח הסכם הבלעדיות), וכאשר הסכם המכר השני נחתם עם אותם קונים וכהמשך ישיר להתקשרות שכבר נוצרה בין הצדדים בהסכם המכר המותנה, אני סבורה כי ה"שדה המגנטי" של הבלעדיות משפיע גם על הסכם המכר השני, באופן שניתן לראות בתובע גורם יעיל להתקשרות בהסכם המכר השני, ושמחייב את הנתבעים בתשלום דמי תיווך בגינו.
גם חובת תום הלב מחייבת, שכפי שהתובע אינו זכאי לדמי תיווך מקום בו הסכם המכר המותנה לא יצא אל הפועל, הוא יהיה זכאי לשכר אם בסופו של יום ההתקשרות כן יצאה אל הפועל.
- על יסוד האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובע זכאי לדמי תיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ מהתמורה שנקבעה בהסכם המכר השני - 10,500,000 ₪, שהינם סך של 210,000 ₪ בתוספת בע"מ, סה"כ 247,800 ₪.
- הנתבעים טוענים, כי הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם הבלעדיות המתוקן, כי התובע יהיה זכאי לדמי תיווך רק במקרה בו הבית יימכר בסכום של מעל 11,000,000 ₪. משהבית נמכר בסכום של 10,500,000 ₪ אזי התובע אינו זכאי לדמי תיווך.
אינני מקבלת את הטענה.
הנתבעים מסתמכים על התכתבות ווטסאפ בין הצדדים מיום 17.2.23 ומיום 20.2.23. בהתכתבות מיום 17.2.23 כותב הנתבע: "הסברתי לך ש 11 זה נטו לי". ועל כך משיב התובע: "לבי ה 11 נטו אכן ביקשת והבטחתי לעשות הכל להגיע לשם".
ביום 20.2.23 כותב הנתבע: "מינימום בשבילי 11 מליון אשר הסכמנו", והתובע משיב: "אדאג לנווט כך שלאחר עמלתי הלקוח ישלם סך שישאר לך 11 מליון (לפני מיסים כמובן).
הסכם הבלעדיות המתוקן (כמו גם המקורי) אינו מדבר, ולו ברמז, על כך שהתובע יהיה זכאי לדמי תיווך רק במקרה שתמורת המכר תעלה על סכום של 11 מליון ₪.
גם התכתבות הווטסאפ בין הצדדים אינה מלמדת על הסכמה לשינוי של הסכם הבלעדיות. לכל היותר ניתן ללמוד מדברי התובע שלפיהם הוא "הבטיח לעשות הכל להגיע לשם" וכי "ידאג לנווט..." על חיוב השתדלות מצידו (וכדבריו בעדותו בעמ' 17: "הכוונה שלי שאני אעשה את כל המאמצים"). חיוב השתדלות אינו מחייב השגת תוצאה. בכל מקרה, לחיוב זה אין משמעות מקום בו התובע לא היה מעורב בכריתת הסכם המכר ולא ניתנה לו ההזדמנות "לנווט" את המחיר.