החסר הרב בנתונים אשר אמורים היו להימצא ברשות הנתבעים פועל לחובתם. העמימות בה נוסח ההסכם היחיד שהוצג לצורך העברת הפעילות בין הנתבעת 2 לנתבעת 3 פועלת אף היא לחובת הנתבעים. מדובר בהסכם המתפרס על כשני עמודים בלבד, עיקר הדיון בו עוסק בנושא הארכת תקופת השכירות כתנאי יסודי לעסקה ואין בו פירוט של נתונים בסיסיים בעסקה. כך, למשל, אין פירוט של הנכסים המועברים במסגרת העסקה, לא נקבעו מועדי ביצוע התשלום והעברת החזקה, אין התייחסות לארועים עתידיים וכן הלאה. התנהלות תמוהה עד מאד בהתייחס למכירה בהיקפים מעין אלו ולטענה לפיה כל אחת מהחברות התנהלה באופן עצמאי על ידי בעלי השליטה בה אותה עת. בנוסף, אין זכר לקיומה של השמאות הנטענת כיום. מכלול הנתונים הקיימים מוביל למסקנה מושכלת לפיה אותן "העברות" או "מכירות" של האולם בין החברות הינן פעולות פיקטיביות.
- חיזוק נוסף למסקנה בדבר פעילות הנתבעות ניתן למצוא גם בהחלטת בית המשפט מיום 15.7.12 במסגרת ההליך במחוזי שם נאמר כי "..מהראיות שהוצגו ברי כי המבקשת אינה אלא חוליה אחת בשרשרת הגופים שהוקמו על ידי אהרון ובני משפחתו כדי לנהל את האולם. לכל אורך הדרך היה ברור כי אהרון הוא בעל הזכויות האמיתיות, הוא בעל דברה של חוצות המפרץ, הוא שנוטל על עצמו אחריות אישית לכל חובותיה וכי הוא זה שמחליט אילו גורמים ואלו חברות ינהלו בפועל את עסקי אולם השמחות" (נספח י"א לתצהיר התובעת בסעיף 24).
- הוכח כי חובות מסי הארנונה נותרו כל פעם בחברה הקודמת שהפסיקה פעילות והפכה למעשה ל-"כלי ריק".
בנסיבות הללו, לא ניתן הסבר משכנע להחלפת החברות ונראה כי מדובר על פעולות שנועדו להתחמק מתשלומי חובה. (ראו למשל ההסבר שמסר רו"ח שחל בעניין זה לפיו אירועי מס הם חלק מהסיבה לשינויי החברה המנהלת את האולם – בעמ' 70 ש' 25-26). אולם גם אם התחמקות ממס לא היתה המטרה העיקרית או הבלעדית לשיטת התנהלות זו, הרי זוהי תוצאה ישירה של התנהלות זו.
- משכך, מי שניהל חברות אלו ושלט בהן דה פקטו עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות ובמעמדו כאורגן בחברות הללו. למצער, החלפת החברות תוך הותרת חובות כה נכבדים לרשות המקומית, מהווה התרשלות של האורגן במילוי תפקידו של ניהול החברות כדין. מדובר גם בהתרשלות מצד בעלי מניות החברה, שכן בעקבות התנהלות זו, קמה הצדקה להרמת מסך כלפיהם.
- עם זאת, אין ספק כי יש לבחון לעומק את מעמדם של הנתבעים השונים ולקבוע האם יש מקום לייחס חבות אישית לכולם כאחד, שהרי ברי כי מעמדם בנתבעות השונות אינו אחיד.
בחינת מעמדם של הנתבעים השונים וייחוס חוב בהתאם – מן הכלל אל הפרט
- בפתח הדברים יובהר כי נתתי דעתי לעובדה שהליך זה התנהל בצל סכסוך קיים בין קבוצת חן לקבוצת אלישקוב וכן לקיומו של סכסוך בין חברי קבוצת חן לבין עצמם. יש להניח כי ממרחק זמן ומקום של ההתרחשויות עצמן ולאור העובדה שכל אחד מהנתבעים מחזיק כיום באינטרסים שונים, העדויות השונות שניתנו מטעמם חוסות תחת 'צלו' של הסכסוך ובהתאם לכך אף מידת האמון שיש לייחס לדברים כיום. למרות זאת, השילוב בין העדויות שנמסרו, הנתונים שהוצגו המגובים במסמכים בכתב ואף היעדרם של נתונים מסוימים, מצליחים ליצור תמונה עובדתית מספקת לביסוס המסקנה לפיה יש לחייב חלק מהנתבעים כאן באחריות אישית לחובן של מי מהנתבעות 1-3.
- לעניין העדויות, נפתח בדבריו של אלישקוב המתאר בעדותו את ניהול האולם באופן משותף על ידי שתי הקבוצות, כאשר קבוצת חן שולטת ב-60% וקבוצת אלישקוב מחזיקה ביתר (ראו בעמ' 29 לפרוט' בש' 29-26):
" ש. הקבוצה שאתה מייצג כאן תמיד הסכימה למה שהם אמרו?