ת. לא היתה לנו ברירה. היינו מעוט בכוח. גם אם השליטה היתה אצל איציק למשל בנתבעת 2 עדיין הבעלים ש- 60% מהעסק היה אהרון חן ואחיו. כלומר לנו לא היה את הכוח להחליט בעסק הזה, גם אם המניות היו רשומות על מישהו מאיתנו שקנה את המניות ממשה חן."
ראו גם בעמ' 31 בש' 9-6:
"ש. האם זה נכון לומר שבעסק הנסיכה עד לתקופה שבה פעלה הנתבעת 3, היו שתי קבוצות, קבוצה אחת של משפח' חן וקבוצה שניה שאתה מייצג אותה היום, וקבוצה שלכם שהיתה בעצם חלשה יותר ממשפח' חן וכתוצאה מכך נגרם הסכסוך ביניכם ?
ת. חד משמעית."
בנוסף, אלישקוב העיד כי הוא עצמו שימש מנהל באולם משנת 2003 עד שנת 2010 ברציפות ועסק בתחום של ניקיון ואחזקה (ראו עמ' 27 לפרוט' ש' 18-21). לדבריו, אהרון הוא שעסק בניהול השוטף ובעניינים הכספיים וכדבריו "הוא היה המוביל ורשום שם" (עמ' 28 ש' 16). אלישקוב לא ידע להסביר מדוע אהרון נמנע מלרשום עצמו בעל מניות בנתבעות 1-3 (עמ' 28 ש' 23), אך מעדותו עולה כי בכל התקופה בה היו הקבוצות שותפות בניהול האולם (עד לאוקטובר 2012), אין משמעות אמיתית לזהות החברה המחזיקה בנכס, או לרישום בעלי מניותיה, שכן העסק התנהל על פי אותה מתכונת, בשליטתה של קבוצת חן, ובאופן ממוקד יותר - של אהרון כאשר "זה היה המילה האחרונה" (עמ' 28 ש' 27 וכן הסבריו ביחס לנתבעת 1 בעמוד 29 ש' 21-23).
- מעמד הנתבע 5 (אהרון)- מכלול הראיות מייצב את אהרון כגורם המרכזי בניהול האולם.
אין חולק כי אהרון ניהל את האולם כל עוד נוהל באמצעות חברת הנסיכה במפרץ.
אהרון היה הדירקטור היחיד באותה חברה והיה בעל מניות השליטה בה. 8.3% ממניותיה החזיק ישירות ו-66.7% החזיק באמצעות חברת רומאי, בה אמנם לא החזיק לבד אך היה בעל שליטה (החזיק 54% ממניותיה).
אהרון ויתר שותפיו העבירו את האולם לנתבעת 1 , אשר הינה בשליטתו הבלעדית הרשומה של משה חן.
אהרון טוען כי הנהלת חוצות המפרץ, היא הגורם המשכיר את הנכס, תולה בו אמון רב על רקע היכרות רבת שנים והעובדה כי מאז ומתמיד עמד בהתחייבויותיו כלפיה. לכן, הוא מהווה הגורם אשר ממליץ להנהלה זו למי להשכיר את הנכס וגם ערב להתחייבויות השוכר כלפיה. תמורת "השירות" האמור, מקבל אהרון משכורת חודשית מהחברה אשר שוכרת את הנכס. (ראו עדותו בעמ' 36 לפרוט' בש' 19 – עמ' 37 בש' 11):
"ש. מהיכן יש לך את הידיעה על כך שהיו 4 חברות שונות וכל אחת מהן הפעילה בתקופת זמן אחרת את העסק?