ת. כן.
ש. ובמכירה הזאת עבר כסף בין הרוכש לבין המוכר?
ת. לא. רק התחייבויות. אני נזכר, בחלק שלי מה שאני יודע היה מספיק לי שמישהו יקח את ההתחייבויות של הספקים, מה כל אחד מהאחרים סגר נעשתה עסקה אבל אני לא מודע לה
ש. כשאתה אומר ספקים זה מגלם התחייבות שמישהו לוקח על עצמו?
ת. נכון."
משה לעומת זאת טען למרות שהמכירה כללה העברת התחייבויות היה בנוסף גם תשלום (עמ' 45 לפרוט' בש' 28-14):
"ש. ממי רכשה הנתבעת 1 את אולמי הנסיכה?
ת. מהנסיכה חיפה במפרץ
ש. כמה זה עלה?
ת. כמה שאני זוכר ההתחשבנות היתה בסביבות 4 מיליון ₪, כאשר העסק שהיה ההתחשבנות היתה זכויות החברה מול החובות
ש. ונערך דיווח לרשויות המס?
ת. כן, דרך מנהל החשבונות, בזמנו נדמה לי שזה היה שחל
ש. אתה באופן אישי כמה כסף הוצאת מהכיס כדי לשלם?
ת. אני לקחתי את כל ההתחייבות של החברה על חשבון התשלום
ש. אבל לא הוצאת כסף פיסי מהכיס שיהיה ניתן לשלם?
ת. באותה תקופה לא הוצאתי הרבה, הוצאתי קצת כסף.
ש. מה סכום הכסף שהוצאת מהכיס בדיוק, בערך?
ת. היתה התחשבנות של החובות, זה היה לפני 13 שנה ואני רוצה לטעות ולהטעות
ש. עשרות אלפי ₪ או מאות?
ת. אולי עשרות, מאות לא יודע."
משה הודה לבסוף, כי אהרון היה שותף פעיל בניהול האולם (עמ' 50 לפרוט' בש 24-23):
"...לשאלת ביהמ"ש אם אהרון היה פעיל איתי באיזושהי דרך, אני משיב שכן, בניהול..."
הגם שדי בראיות שהוצגו והובאו עד עתה, ניתן למצוא חיזוק נוסף למסקנה זו בהחלטת בית המשפט בהליך במחוזי, החלטה בסעד זמני אמנם, אך מנתחת את הנתונים שהובאו לצורך ניהול אותו הליך ואשר על יסודם מגיע בית המשפט למסקנה כי "מעמדו של אהרון אינו כשל אדם זר אלא דומה לבעל מניות ונושא משרה בחברה" (ראו נספח י"א לתצהיר התובעת בסעיף 23).
הנה כי כן, אהרון היה ועודנו 'בעל הבית' בבחינת 'בעל שליטה' באולם במלוא מובן המילה, אף אם פעילותו בוצעה במשולב עם נתבעים נוספים כאן והתנהלה, ברובה, מאחורי הקלעים של המסמכים הרשמיים.
אהרון ניהל את האולם באמצעות חברה שבשליטתו לפני התקופות הרלוונטיות לתביעה זו. לאחר מכן העביר את ניהול האולם לחברה הרשומה על שם משה אחיו, אשר הודה כי אהרון המשיך לנהל את האולם יחד עמו. לאחר מכן הועבר האולם לחברה הרשומה על שם נתבע 4, כאשר בהתאם לעדותו של אלישקוב, השליטה נשארה של משפחת חן ושל אהרון בראש. לאחר מכן, עבר ניהול האולם לחברה בה ישי, בגיל 21, היה בעל המניות העיקרי. ישי ואהרון הודו כי אהרון היה זה שיזם את כניסת ישי לעמדה זו. לבסוף, לאחר תחילת הסכסוך בין הקבוצות, נכנס אהרון ובפעולה מהירה והחלטית החל לנהל את האולם שוב באמצעות חברה שבבעלותו ביחד עם ישי. הוכח אם כן כי אהרון היה בפועל בעל הסמכות והשררה בנתבעות 3-1.
- בנתבעת 1, החזיק אהרון, ביחד עם אחיו משה, בכל המניות. בנתבעת 3, החזיק אהרון, ביחד עם בנו ישי, ב-40% מן ההון המונפק. משכך, בהתאם לפסיקה בעניין מחפוז, לגבי שתי החברות הללו ניתן לקבוע כי אהרון הינו בעל שליטה והוא יחוב בחובן בהתאם לחוק ההסדרים.
- לגבי הנתבעת 2, המצב שונה במקצת, שכן שם כל המניות הוחזקו על ידי הנתבע 4, אשר אינו קרוב משפחה של אהרון. בת"א (של'-ת"א) 21466-06-12 עיריית תל-אביב נ' מיכל - בר מסעדה בע"מ (פורסם במאגרים, 08.08.2014), נתבקש בית המשפט להטיל חובות ארנונה על מנהל חברה שמניותיה היו רשומות על שם תושב חוץ. בית המשפט שם קבע כי הנתבע היה הרוח החיה בניהול העסק שנוהל באמצעות אותה חברה והטיל עליו את חובות הארנונה של החברה. לעניין זה נקבע שם כך:
"30. ולבסוף, המחוקק נתן את הדעת למצב שבו יעדיפו מחזיקים בנכסים, להקים חברות על מנת להתחמק מתשלום הארנונה ולהסתתר תחת האישיות המשפטית של החברה. הדבר נעשה תוך ניצול הוראות סעיפים 325ו- 326לפקודת העיריות [נוסח חדש], המחייבות את הרשות לשנות את זהות המחזיק על פי הודעה בכתב. על כן, נחקק בעבר סעיף 8(ג)לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג-1992, שהחיל בזמנו את סעיף 119א' לפקודת מס הכנסה,שקבע כי בהתקיים הנסיבות המנויות בו, ניתן לחייב אישית את בעל השליטה בחברה אף בחובות הארנונה.