תכליתה של ההוראה הנידונה בחוק ההסדרים היא להניח בידי רשויות מקומיות אפשרויות גבייה יעילות של חובות ארנונה,כדי לבסס את מעמדן הכלכלי הרעוע של הרשויות, ולמנוע מצב בו מחזיקים ינסו להתחמק מתשלום ארנונה לרשויות באמצעות הקמת חברות והברחת נכסיהן.
אם כן, גם המחוקק הביע עמדתו ביחס למצב זה, ועל כן, במקרים המתאימים בהם קיים קושי להחיל את הוראת החוק כפי שהיא,נוכח המצב הרישומי של הזכויות בחברה, צריכה פסיקת בית המשפט, ליישם את הכוונה האמורה."
על פסק הדין הוגש ערעור אשר נדון בע"א (מח'-ת"א) 38576-10-14 שנקר אלימלך נ' עיריית תל אביב יפו - מנהל הארנונה (11.01.2016) ונדחה ברובו. שם נקבע כך:
" 14. טוען המערער כי שגה בית המשפט ביישום ההלכות הנוגעות להטלת אחריות אישית על נושא משרה בחברה, וכי לא היה מקום להטיל עליו אחריות אישית.
בנסיבות מסוימות, ניתן להטיל אחריות אישית על בעל מניות ו/או נושא משרה מכוח תורת האורגנים, וללא קשר להרמת מסך או לאחריות החברה. ויודגש,על אף שלעתים הטענה נטענה בפה אחד, מדובר בשתי דוקטרינות שונות [ע"א2706/11 SYBIL GERMANY PUBLIC CO. LIMITED נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (פורסם בנבו, 4.9.15); ע"א3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (פורסם בנבו, 22.1.15), סעיפים 61 - 65 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר]. בענייננו, בית משפט קמא הטיל על המערער אחריות אישית ולא נקט בדרך של הרמת מסך.
הטלת אחריות אישית מכוח תורת האורגניים, יכולה להיות הן מכוח עילות לפי דיני החברות, והן מכוח עילות לפי הדין הכללי, כמו דיני חוזים מכוח חובת תום הלב, ודיני נזיקין מכוח העוולות השונות (תרמית, הטעיה, רשלנות וכו'), שכן הפעילות בשם החברה אינה פוטרת את נושא המשרה מהחובות הכלליים על פי דין [א' חביב-סגל דיני חברות (תשס"ז) (להלן: "דיני חברות"),בעמ' 341 - 344; והפסיקה המפורטת לעיל].
- בית משפט קמא קבע עובדתית שהמערער ניהל בפועל את החברה ומשכך הטיל על המערער אחריות אישית, אך לא פירט מסקנתו והסתפק בקביעה כי "נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לקבוע כי הנתבע היה בעל השליטה בפועל בחברה, וכי החברה נוהלה בחוסר תום לב ותוך העדפת נושים ובמטרה להתחמק מתשלום ארנונה. בנסיבות אלו, מצאתי הצדקה לחיובו האישי של הנתבע בחוב האמור (הדגשות שלי - ר.ל.ש)".
- בערעורו טוען המערער כי לא הוכח שפעולותיו הן שהביאו לאי תשלום הארנונה לעירייה, ולא הוכחו התנאים הקבועים בפסיקה להטלת חיוב אישי על נושא משרה.
- אני סבורה כי לאור קביעותיו הברורות של בית משפט קמא לפיהן המערער היה "המנהל היחיד שטיפל בענייני המועדון", "הרוח החיה" של חברת מיכל ו"בעל השליטה בפועל", לאור העובדה כי המערער רשום ברשם החברות כמנהל החברה, והודה כי שימש כמנהל בחברה, ולאור הקביעות הברורות כי חברת מיכל נוהלה בחוסר תום לב והוקמה למטרה אחרת והיא התחמקות מתשלום ארנונה - לא יכולה להיות מחלוקת כי על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, יש מקום להטלת אחריות אישית על המערער. אין לקבל את טענת המערער כי לא הוכח שהוא היה האחראי על התשלומים, שכן מדובר בטענה מיתממת, כאשר גם בעדותו בבית משפט קמא העיד המערער כי הוא זה שניהל בפועל את החברה, ולא הובאה מצדו כל ראיה שיכולה לסתור קביעה זו. כך למשל, לא הובאה עדות מטעם הבעלים של חברת מיכל או מי מטעמו, או עובדים אחרים בחברה או מסמכים כאלו ואחרים שיכולים היו אולי ללמד על בעלי התפקידים בחברה ואופן התנהלותה.
מתוקף תפקידו של המערער כמנהל חברת מיכל, כפי שנקבע כאמור על ידי בית משפט קמא, קמה אחריותו לוודא כי חברת מיכל עומדת בתשלומיה למשיבה, כאשר קביעתו של בית משפט קמא כי חברת מיכל הוקמה במטרה אחת להתחמק מחובות מלמדת על ניהולה בחוסר תום לב, בין השאר על ידי המערער, ונראה כי יש להותיר על כנה את מסקנתו של בית המשפט בדבר הטלת אחריות אישית על המערער. "