על פי הכרטסת, עקב צבירת ריביות, הצמדה למדד ותוספת חיובים בגין הוצאות אכיפה, עומד סכום החוב נכון ליום 27.1.13 על סך 1,179,688.45 ₪.
- נוכח הראיות הדלות שהוצגו בדבר פעולות גבייה שביצעה התובעת בגין חוב זה במהלך השנים שחלפו, אין מקום להתיר גביית ריבית בשיעור מלא כפי זכותה של התובעת ברגיל, בהתאם לחוק הריבית, ויש לתת ביטוי להתנהלות התובעת במישור זה. בענייננו, הוכח כי התובעת לא ביצעה פעולות גבייה ממשיות בגין חובות הנתבעת 1 כפי שהעיד נציג התובעת בחקירתו (עמ' 20 לפרוט' בש' 21-9 וכן ראו נספח י"ב לת/1):
"ש. איזה פעולות אגרסיביות נקטתם בשנת 2006 נגד הנתבעת 1?
ת. ב- 2006 שום דבר
ש. בשנת 2007?
ת. זה היה בטיפול משפטי אני לא יודע לתת תשובה.
ש. אין לך תדפיסים של טיפול משפטי?
ת. לא כרגע.
ש. לגבי 2008 עד 2012 לגבי נתבעת 1 מתי היתה פעולה שנקטתם ?
ת. מה שיש בנספח י"ב זה מה שיש, זה שנת 2009
ש. זה לא נתבעת 1?
ת. סליחה הנתבעת 1 בשנת 2011
ש. זאת אומרת שבמשך 5 שנים הריבית דופקת ולא מעניין אתכם?
ת. לא נעשתה גביה. זה היה בטיפול עורך דין ברגע שעורך דין סיים את הטיפול הוא החזיר את זה לעיריה ואז העיריה התחילה לבצע פעולות."
התנהלות התובעת במישור זה מהווה שיהוי ניכר, שאינו מוצדק. אין בכך להוות שיקול מספיק לדחיית התביעה, אולם יש בכך משום נימוק מספיק להפחתה ניכרת של שערוך יתרת החוב הנומינלית והימנעות מביצוע הצמדה וריבית כדין.
שיהוי זה מצד התובעת מונע ממנה את היכולת לבצע את גביית הארנונה בגבייה מינהלית בהתאם להוראות סעיף 5 להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 7.1002 הפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המיסים (גביה) -
"ככלל, תקופת ההתיישנות של תובענות אזרחיות היא 7 שנים, אלא שבהתחשב בטיבם ובאופיים של חובות מנהליים, אין זה סביר שרשות מינהלית תנקוט לראשונה הליכי גבייה ללא התראה וללא צידוק, לאחר שחלפו שנים רבות מן המועד שבו יכלה לראשונה לגבות את החוב. לפיכך, על הרשות לפתוח בהליכי גביה תוך פרק זמן סביר שהוא קצר מתקופת ההתיישנות האמורה. פרק זמן כאמור, מן הראוי שלא יהיה ארוך משלוש שנים."
עם זאת, סעיף 6 לאותה הנחיה מבהיר כי "... כי כל עוד לא חלפה תקופת ההתיישנות לפי דיני ההתיישנות האזרחית, תוכל הרשות לפנות לבית המשפט בתביעה אזרחית לגביית החוב."
דיני השיהוי חלים בצד דיני ההתיישנות גם בתביעות אזרחיות, ועשויים להביא לדחיית תביעה, אפילו טרם חלפה תקופת ההתיישנות (ראו רע"א 5793/05 אגודת בית הכנסת הגדול "שונה הלכות" נ' עירית נתניה (פורסם בנבו, 11.9.07), בס' 6).