מאחר וטענת שיהוי הינה טענה מתחום דיני היושר המבוססת על דוקטרינת תום הלב, אין מקום לאפשר להעלותה על ידי נתבע שאינו תם לב ונקי כפיים.
יש להקדים את המאוחר ולהבהיר כבר עתה כי בענייננו הוכח כי מדובר בקבוצה של נתבעים אשר ניהלו עסק של אולם אירועים וצברו חובות לתובעת. במהלך השנים, הוחלפו החברות המחזיקות את הנכס מבלי שהנתבעים ידאגו לתשלום מלוא החובות שנצברו על שם חברות "שנזנחו". גם אם לא כל הנתבעים שלטו במצב הדברים המתואר, מרביתם לקחו בו חלק בצורה כלשהי. משכך, אין לאפשר להם להעלות טענת שיהוי כטעם לדחיית דרישת התובעת לגביית החובות כעת.
עם זאת, מכיוון שהוכחה התנהלות בלתי סבירה מצד התובעת בנוגע לאופן וקצב גביית חובות נתבעת 1 , יש לתת לכך ביטוי בכימות ערכו הכספי של החוב ברבות השנים.
לכן, חובה של הנתבעת 1 לתובעת יעמוד על סך 551,886 ₪ (במעוגל) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 9.1.12 ועד למועד התשלום בפועל בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961.
הנתבעת מס' 2
- התובעת טוענת כי חוב הארנונה אשר נצבר בגין תקופת ההחזקה של נתבעת 2 בנכס, עומד על סך 823,829 ₪ במעוגל (לפי ערך 27.1.13). נספח ב/1 לתצהיר התובעת מציג את כרטסת החיובים והזיכויים של נתבעת זו בנוגע לנכס. תקופת ההחזקה בנכס המיוחסת לנתבעת 2 הינה מינואר 2007 ועד סוף מרץ 2010.
- אלישקוב טוען בסעיף 14 לתצהירו כי למיטב ידיעתו, כל חוב הארנונה של החברות שולם. עוד נטען כי המסמכים שצורפו לתצהיר התובעת להוכחת חובות החברות, אינם עומדים בקריטריונים הנקובים בדין. טענות אלה לא חזרו על עצמן בסיכום טענות הנתבעים. בהתבסס על נספח ב/1 לתצהיר התובעת, נטען כי כרטיסה של נתבעת 2 חויב בחובות עבר של הנתבעת 1 בסך 303,997.88 ₪ שלא כדין.
- לפי נספח ב/1 עולה כי בתחילת שנת 2007, בוצעו שני חיובים עיקריים –
| תאריך | החיוב | סכום |
| 31/12/06 | שינוי מחזיק | 303,997.88 |
| 1/1/07 | שינוי מחזיק | 400,414.07 |
על פי נספח א/1, בכרטסת הנתבעת 1 לשנת 2007, בוצעו זיכויים בגין סכומים זהים, באותם תאריכים. התובעת טוענת כי הנתבעת 1 החזיקה בנכס עד לסוף חודש מרץ 2006. מכאן ברור כי הסכומים האמורים מהווים חיובי הארנונה מחודש אפריל 2006 ועד סוף 2007.
- אי בהירות זו נובעת מהטעות ברישום תחילת החזקה של נתבעת 2 בנכס כמבואר בפרק הדיון לעיל. כאמור, מועד תחילת החזקתה של נתבעת 2 בנכס הוא מיום 1.4.06 , ולא מיום 1.1.07 כפי שהופיע בטעות בתצהיר התובעת. מסיבה זו טוענת הנתבעת 2 כי הסך 303,997.88 ₪ חויב שלא כדין, שכן הוא מתייחס לתקופה המוקדמת מינואר 2007.
נוכח הקביעה בדבר מועד תחילת החזקתה של נתבעת 2 בנכס מיום 1.4.06, ברי כי החיוב בוצע כדין.