מעבר לכך, טוען המערער כי נדרש אישור מחודש גם בשל הפער בין מועד אישור החלוקה למועד ביצועה: החברה ביצעה את החלוקה בפועל כחצי שנה לאחר אישור החלוקה, בלא אישור מחודש וללא יידוע הנושים, למרות שלטענתו כבר לא עמדה במבחן יכולת הפירעון באותו מועד – לאחר שמצב החברה הורע באותה תקופת ביניים. זאת, לטענתו בשל שריפת מפעל החברה בתורכיה ובשל מלחמת לבנון שגררה את ביטול ההנפקה באנגליה. המערער מפנה לת"א (ת"א) 48067-01-11 ע.ל.א.ן מרחצאות בע"מ נ' "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ [פורסם בנבו] (14.5.2012) (להלן: עניין בזק), ממנו למד כי לצורך אישור החלוקה נדרש בית המשפט לקבוע כי החברה עומדת במבחן יכולת הפירעון, במועד הקובע, הוא מועד ביצוע החלוקה; כי יש לאשר מחדש חלוקת דיבידנד באם חלף זמן רב ממועד מתן האישור הראשוני; וכי על הדירקטורים מוטלת החובה לבחון מחדש את יכולת הפירעון כדי להימנע ממצב של חלוקת דיבידנד אסורה. בהקשר זה טוען המערער גם שלא היה מקום להסתמך על חוות דעתו של פרופ' ברנע, אשר התייחס לאיתנות הפיננסית של החברה במועד בקשת החלוקה ולא במועד ביצועה בפועל.
טענות נוספות – מעבר לאמור, מעלה המערער גם טענות נוספות בנושאים שונים. נטען כי החברה לא היתה רשאית לבצע הקצאת הון בסך כ-18 מיליון ש"ח לחברה האם תקופה קצרה לפני שנכנסה לפירוק; וכי החברה האם לא היתה רשאית למשוך דמי ניהול כפי שגבתה מן החברה. כן טען המערער כי הדירקטורים הפרו חובתם ולא מילאו את אחריותם לעמוד על יכולת הפירעון של החברה; וכי בניגוד לקביעת בית המשפט, התביעה הוגשה לאחר נקיטת אמצעי זהירות ופנייה לדירקטורים, על אף שאין חובה כזו בחוק.
- בדיון בפנינו, הדגיש בא כוח המערער כי לשיטתו חל שינוי דרמטי לרעה במצב החברה בין מועד אישור בקשת החלוקה לבין מועד ביצועה. לטעמו, נוכח שינוי זה, התחייבה פנייה מחודשת לבית המשפט כדי להציג את השינויים וההתפתחויות ולקבל אישור חדש. בא כוח המערער אף הדגיש, כי לטעמו הנתון המשמעותי אינו משך הזמן שחלף בין האישור לביצוע, כשלעצמו, אלא "השינוי הדרמטי" לרעה במצב החברה.
טענות המשיבים
- המשיבים טוענים כי המערער העלה במסגרת הערעור טענות עובדתיות חדשות שלא נטענו קודם לכן, וממילא הן מופרכות. זאת, לאחר שגם בית משפט קמא ביקר את התנהלות המערער שחרגה מסדרי הדין: הרחבת חזית "סדרתית", צירוף ראיות חדשות לסיכומים, העלאת טענות עובדתיות ללא ביסוס והגשת התביעה ללא בדיקות המתחייבות קודם לכן. כן נטען לעניין זה, כי המערער לא פנה לבית משפט של הפירוק קודם להגשת הערעור, בניגוד למתחייב מסעיף 307 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 – ועשה כן רק באיחור ניכר, לאחר פניית המשיבים לבית משפט של הפירוק בעניין; וכי עד עתה טרם שילם את ההוצאות שנפסקו נגדו בהליך מטה, למרות שבקשותיו לעיכוב הביצוע נדחו ולמרות שהונחה לשלם את ההוצאות מקופת הפירוק.