| בית משפט השלום בתל אביב -יפו
|
| ת"א 35033-04-21 החזר כדין בע"מ נ' מפעלי דינמומטר לבדיקת רכב 1965 בעמ |
| לפני כבוד השופטת דלית ורד | |
| התובעים: | החזר כדין בע"מ |
| נגד | |
| הנתבעים: | מפעלי דינמומטר לבדיקת רכב 1965 בעמ
ע"י ב"כ עו"ד תמיר גליק ועו"ד רעות פרידנרייך ממשרד ליבליך מוזר גליק |
פסק דין
תביעה כספית על סך 581,189 ₪, בתוספת ריבית הסכמית, בטענה להפרת התחייבות הנתבעת לתשלום מלוא שכרה של התובעת, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.
תמצית העובדות
לקראת שנת 2010 עמד על הפרק נושא חידוש תקופת חכירה של חוכרי נכסים מאת עירית תל אביב לתקופה של 49 שנים. העיריה דרשה דמי חכירה שנתיים של 5% ובשיעור מהוון ל- 49 שנים- 91% משווי הקרקע. עקב דרישה זו התגבשו קבוצות של חוכרים, אשר ביקשו לפעול להפחתת דמי החכירה הנדרשים.
אחת מן הקבוצות התגבשה באמצעות פועלו של מר דוד קוטלר, אשר פעל תחילה באמצעות חברת פיצוי ובקרה בע"מ (להלן: "קוטלר" ו "פיצוי ובקרה", בהתאמה) ולאחר מכן באמצעות התובעת. הקבוצה תחת קוטלר מנתה לבסוף חוכרים בודדים.
ביום 10.12.2009 נחתם הסכם בין הנתבעת לפיצוי ובקרה, לתשלום שכר בעבור מיצוי זכויותיה של הנתבעת מול עירית תל אביב, בנושא הפחתת תשלומי דמי חכירה, ביחס לשטח כולל של 1,880 מ"ר, הידוע כחלקה 19 בגוש 7108 (להלן: "ההסכם"). בנוסף, הנתבעת חתמה על כתב הרשאה, מופנה לעירית תל אביב, בו הסמיכה את פיצוי ובקרה לבצע פעולות בשמה. בהתאם להוראות ההסכם, פיצוי ובקרה המחתה את זכותה לתובעת.
בד בבד חתמה הנתבעת על הסכם ייצוג ושכר טרחה אל מול משרד עו"ד מיוחס.
בחודש יולי 2010 הוגשה עתירה בשם הנתבעת ויתר חברי הקבוצה (עת"מ 10820-07-10) [נבו]. בהמשך הוגשו עתירות דומות בשם קבוצות חוכרים נוספות והדיון בעניינן אוחד בת.א. 37967-10-10 אלפיה ו- 161 אח' נ' עירית תל אביב [נבו]. הסדר ביניים שהתקבל במסגרת הליך גישור, אומץ בסופו של ההליך בשנת 2019, בהסדר גישור, שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסדר הגישור"). על פי הסדר הגישור ניתנה לחוכרים הזכות לבחור להאריך את תקופת החכירה מראש ל- 49 שנים או לתקופות של 7 שנים כל פעם, תוך האפשרות לעבור ממסלול 7 השנים, למסלול חכירה מלאה, בתנאים שנקבעו בהסכם הגישור. שיעור דמי החכירה המהוונים לתקופה של 49 שנים הועמדו על 65.407% משווי המגרש במקום 91%, כדרישת העיריה ושיעור דמי החכירה לתקופה של 7 שנים הועמדו על 20.309% במקום 29% (להלן: "ההליך המשפטי").
הנתבעת מימשה שתי תקופות חכירה בנות 7 שנים ובמהלך התקופה השנייה, עברה למסלול חכירה של 49 שנים.
בעקבות ההליכים האמורים, טענה התובעת לזכותה לקבלת שכר טרחה, בהתאם להוראות ההסכם. הנתבעת טענה כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם וכי בסופו של יום נגרם לה הפסד כספי.