אם כך נעשה, נקלע לבעיה: הסעיף מנוסח כך שהרוכש הוא ההורה, ולכן לוכד בתא המשפחתי יחד עמו - את בן זוגו וילדיו הקטינים (בחוק כתוב לכאורה בשגגה "ילדיהם", עניין עליו עמד כב' השופט קירש בעניין חג'ג' ומצא בו עוגן מסוים כדי להתגבר על הבעיה הלשונית).
הסעיף לכאורה אינו מצליח להשיג את יעדו, כאשר הרוכש הוא הקטין. במקרה כזה, אם נראה את הרוכש, בן זוגו וילדיו הקטינים - נראה כי התוצאה תהיה קבוצה ריקה. לקטין אין ילדים, ולרוב אף אין לו בן זוג.
אין ספק כי לא לכך כיוון המחוקק, אולם לכאורה - לפנינו בעיה לשונית, שאינה פשוטה.
אכן, העוררים לא העלו בעיה זו ולא עליה ביססו את טענותיהם. למרות זאת מצאתי לנכון להזכיר את הדברים.
- כפי שציין כבוד השופט ה' קירש בעניין חג'ג', ראוי היה כי המחוקק ייתן דעתו לקושי זה, ויביא לפתרונו. קושי זה ידוע ומוכר כבר עשרות שנים, ובכל זאת - המחוקק לא מצא לכך את זמנו (אזכיר כי בעיה דומה קיימת אף לעניין סעיף 49(ב) לחוק, בכל הנוגע לפטור מס שבח - על כל המשתמע מכך).
- אלא שפרשנות חוק - וזוהי הפרשנות התקפה והמחייבת, היא זו שהתקבעה בפסיקה ובפרקטיקה, וכאמור דומה כי אף העוררים לא מצאו לטעון כנגד כך (וודאי שלכך יש משמעות).
כפי שקבעה דעת הרוב הן בעניין אבן עזרא והן בעניין חג'ג', תכלית החוק ברורה, והיא הייתה ללכוד בחזקת התא המשפחתי את כלל חברי התא המשפחתי - הורים וילדים קטינים - כיחידה אחת. עמדה זו כנראה הייתה מקובלת אף על המותב הנכבד אשר המליץ על משיכת הערעור שהוגש לבית המשפט העליון בעניין חג'ג' (ע"א 4677/17 חג'ג' נ' מנהל מס שבח מקרקעין בתל אביב [נבו] (4.4.2019)), וזאת על אף שהבעיה הלשונית ניצבה במוקד הטענות.
אין אפוא אלא להסיק כי בשים לב למובהקות תכלית החקיקה - להציב את כלל חברי התא המשפחתי כיחידה אחת, כך יש לפרש את הסעיף, על אף הקושי הלשוני הכרוך בכך. עשרות שנים בהם מתפרש כך הסעיף, יצרו משקל של ממש, ואין לך הוראה כתובה (הנוהגת פרק זמן ארוך) שאין לצידה אף מעין תורה שבעל פה. ולעיתים, כמו כאן, נמצא כי לאור תכלית החקיקה ואופן יישום חזקת התא המשפחתי זה עשרות שנים - פרשנות זו גוברת.
- החריגים שקבע המחוקק:
סעיף החוק שלפנינו, בו נקבעה חזקת התא המשפחתי, הכיר בכך שיש מקרים בהם ראוי שלא להחיל חזקה זו. המחוקק קבע בלשון ברורה - מקרים אלה:
- א. בני זוג שאינם מתגוררים יחד;
- ב. קטין שנישא;
- ג. קטין יתום.
כאשר המחוקק קובע באופן ברור את גדרי הסעיף, דומני כי הרחבת גדרים אלה - צריכה להיות כפי שעשתה עד כה הפסיקה - באופן השמור למקרים בהם ההצדקה ליצירת חריג פסיקתי - ברורה ונחיצותה רבה. הצדקה שכזו קיימת באופן ברור - כאשר מדובר בבני זוג, אך היא נחלשת למדי - כאשר מדובר בקטינים להם נרכשת דירה לצרכי השקעה גרידא.