רקע כללי
- ביום 3.6.2021, הוחתמו התובעים על טופס הזמנת שירותי תיווך על ידי הנתבעת 3, בתם של המשכירים, אשר מחזיקה ברישיון תיווך אך עיסוקה העיקרי הוא אימון כושר. באותו יום, נמסר לעורך דין שחל, אביה של התובעת ובא כוח התובעים, כי הנתבעת 3 הינה בתם של המשכירים.
- ביום 6.6.2021, נחתם הסכם שכירות בין הצדדים, לפיו הושכרה דירת 4 חדרים לתקופה של שנה אחת - מיום 7.6.2021 ועד ליום 6.6.2022 בדמי שכירות חודשיים בסך 10,000 ₪. בהסכם השכירות נקבע כי לשוכרים עומדות שתי תקופות אופציה להארכת תקופת השכירות, בנות שנה אחת כל אחת, כאשר בגין כל תקופת אופציה יחול תוספת של 5% על דמי השכירות ביחס לשנת השכירות הקודמת.
- ביום 17.02.2022 הודיעו המשכירים לתובעים על סיום הסכם השכירות בתום השנה הראשונה, בנימוק של רצונם למכור את הדירה. בתגובה, ביום 28.02.2022, שלח בא כוח התובעים מכתב המביע נכונות להתפנות, אך דרש פיצוי בגין סיום מוקדם של ההסכם והזכיר תיקון בסך 950 ₪ אשר שולם על ידי התובעים ובגינו נדרש החזר מהנתבעים.
- ביום 20.04.2022, חתמו התובעים על הסכם שכירות חדש לדירת 5 חדרים בדמי שכירות חודשיים בסך 14,500 ₪ מיום 14.05.2022 ועד ליום 15.05.2023, עם אופציה להארכה לשנתיים נוספות. התובעים פינו את הדירה מושא ההליך ביום 15.05.2022, ושילמו דמי שכירות עד ליום 06.05.2022.
- במקביל לפינוי התובעים, פורסמה הדירה להשכרה במחיר של כ-12,000 ₪ לחודש. לבסוף, ביום 23.08.2022 הושכרה הדירה לשוכרים חדשים תמורת 11,500 ₪ לחודש.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובעים
- התובעים טוענים כי מבחינתם זכות האופציה הייתה סעיף מהותי ומרכזי בהסכם השכירות וללא זכות זו לא היו מתקשרים בהסכם מלכתחילה. הנתבעים טוענים כי התובעים הפרו את הסכם השכירות בחוסר תום לב, כאשר שללו מהם את זכות האופציה להאריך את תקופת השכירות, בטענה כי ברצונם למכור את הדירה. שלילה זו, לטענתם, נבעה מרצונם של הנתבעים להעלות את דמי השכירות ולגבות עמלת תיווך נוספת, ולא מרצון אמיתי למכור את הדירה. התובעים מדגישים כי סעיף האופציה היה קריטי עבורם, במיוחד לאור היריון התובעת והקושי במציאת דירות באזור.
- הועתק מנבוהתובעים טוענים כי הנתבעים מחזיקים שלא כדין בפיקדון בסך 30,000 ₪, ואף סירבו להחזיר את החלק שאינו שנוי במחלוקת. לטענתם, הדירה הוחזרה נקייה ותקינה, והנתבעים המציאו טענות לנזקים כדי להצדיק את החזקת הפיקדון.
- כמו כן, טוענים התובעים כי הנתבעת 3 גבתה מהם שלא כדין דמי תיווך בסך 10,000 ₪ במזומן, מבלי שגילתה בכתב את קרבתה למשכירים (בת המשכירים), בניגוד לחוק המתווכים ולחוק השכירות והשאילה.
- התובעים דורשים את השבת הפיקדון במלואו, השבת דמי התיווך, פיצוי בגין הפרש דמי שכירות ששולם בדירה החלופית, פיצוי בגין הפרת הסכם ואי מימוש תקופות האופציה, החזר הוצאות הובלה ותיקונים בסך 950 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. לטענתם, הנתבעים סירבו לשתף פעולה בהעברת חשבונות הדירה על שמם וגרמו להם למצוא דירה חלופית בלית ברירה.
טענות הנתבעים
- הנתבעים טוענים כי לא הפרו את הסכם השכירות, אלא פעלו בהתאם לסעיף 9 להסכם השכירות המאפשר להם לסיים את השכירות במקרה של רצון למכור את הדירה. לטענתם, רצונם לעבור לדיור מוגן היה אמיתי, והתובעים היו מיוצגים על ידי עורך דין ששותף בניסוח ההסכם, ולכן היו מודעים לתנאים אלו.
- הנתבעים טוענים כי התובעים הם אלו שהפרו את ההסכם הפרה יסודית בכך שעזבו את המושכר מוקדם, ביטלו את תשלום שכר הדירה האחרון, לא שילמו חשבונות ארנונה וחשמל, והותירו נזקים בדירה, כולל דלת שבורה. הם מוסיפים כי התובעים ביצעו תיקונים ללא אישורם והטרידו אותם בתלונות בלתי פוסקות.
- הנתבעים טוענים כי הם מחזיקים בפיקדון כדין, לאור כך שלשיטתם התובעים הפרו הפרה יסודית של הסכם השכירות ולאור סעיף 44 להסכם, אשר קובע סך של 200$ לכל יום הפרה. בהמשך לכך, טוענים הנתבעים כי החזקת הפיקדון נועדה לכסות את חובות התובעים והנזקים שנגרמו לדירה, ואשר עולים על סכום הפיקדון.
- לעניין דמי התיווך, הנתבעים טוענים כי הנתבעת 3 גבתה אותם כדין, וכי התובעים ידעו על קרבתה למשכירים עוד לפני חתימת הסכם התיווך.
- הנתבעים רואים בתביעה זו תביעת סרק מנופחת ושימוש לרעה בהליכי משפט, שכן התובעים הגישו תביעה זהה בעבר שנמחקה בשל חוסר מעש, והם הסתירו עובדה זו.
- לאור כל האמור דורשים הנתבעים את דחיית התביעה תוך פסיקת הוצאות ההליך לרבות שכ"ט עו"ד כנגד התובעים.
00