"שתי החברות הזרות האלה העבירו את החמישים אחוז שהיו להן לחברת מילמוס, כך נמסר לנו." (עמוד 17 לפרוטוקול מיום 25/3/2002)
נראה בהמשך הדברים, כי כהן אינם מכחישים כי ידעו היטב על העברת המניות למילמוס, אלא טוענים, כי הם או החברה לא אישרו כנדרש בתקנון החברה, את העברת המניות, וממילא לא נרשמה מילמוס בפנקס בעלי המניות, ובנוסף על כך, ממילא אין קיים בחברה פנקס של בעלי המניות.
- משנוצר מצב זה וכל צד בשלו, הופעל בחודש נובמבר 1997 מנגנון שנקבע בתקנון החברה, ומונה "בעל מניות הכרעה" - כבוד השופט (בדימוס) עלי נתן. הרכב הדירקטוריון כלל אפוא, את נציגי מילמוס (או נציגי החברות הזרות) - גוטמן ולהב. בשלב מאוחר יותר, הצטרף מר בועז בן חיים לישיבת הדירקטוריון במקום מר להב, ובאוקטובר 2000 היו הנציגים גב' אתי לוי ומר אמנון איזנברג.
המשיבים טוענים כי החלפת הנציגים (או הדירקטורים) כאמור, נעשו בהסתייגויות הדירקטורים מטעם כהן, לאמור:
"באי כוח הצדדים מסכימים כי השתתפותו של מר בועז בן חיים והצבעותיו אינן פוגעות בטיעוניהם המשפטיים לענין המעמד של מילמוס בחברה" (פרוטוקול דירקטוריון החברה מיום 11/6/1998).
כך היה גם כשהחליפו לוי ואיזנברג את קודמיהם מטעם מילמוס. משיב 4 כדירקטור מטעם כהן, הקפיד להודיע על פי עצה משפטית, כי מינוי הדירקטורים על ידי מילמוס "לא תקין ולא תקף", וכי אין מילמוס זכאית למנות דירקטורים בחברה, וישיבתם בדירקטוריון החברה, היא אך "כנציגים מטעם מילמוס" (פרוטוקול הדירקטוריון מיום 6/10/2000)
- המשיבים לא חלקו על כך כי מילמוס רכשה את המניות מידי החברות הזרות, ובשלב מסוים אף קיבלו את נציגי מילמוס כיאה לשותפים חדשים בבעלות על המלון ושותפים שווים במניות החברה. כך היה בישיבת הדירקטוריון ביום 6/9/2000.
אולם, נשוב לישיבת הדירקטוריון של החברה שהתקיימה ביום 3/8/1997, שבה השתתפו נציגי מילמוס - גוטמן ולהב. בישיבה זו, שבה נכח עורך דינם של המשיבים, העלה כהן לדיון את הנושא של אישור העברת המניות למילמוס. נציגי מילמוס ביקשו, כך לטענת מילמוס, שלא לקיים את הדיון בלא נוכחות עורכי דינם, בעוד עורך דינם של כהן נוכח בישיבה. אולם, הדירקטורים מטעם כהן, לא שעו לכך ונציגי מילמוס עזבו את הישיבה.
הדירקטורים מטעם כהן שנותרו לבדם בדיון הצביעו על דחיית הבקשה לרישום ההעברה של המניות.
- מאז ועד עצם היום הזה לא נקטה מילמוס הליך, שיכול שהתחייב מנסיבות הענין, למצער פניה לבית המשפט כדי לאכוף את רישום העברת המניות. משלא עשתה מילמוס כאמור, ומשבאה בקשת הפירוק בשמה היא, בעוד אין היא רשומה כבעלת מניות, ובקשתה לרישום העברת המניות, נתקלה בסירוב, בין שהדיון בישיבת הדירקטורים מיום 3/8/1997 היה דיון כשר וכדין, ובין שאין לו קיום, מעלים המשיבים טענות, לפיהן, אין למילמוס מעמד ואין היא רשאית לבקש פירוק. משום כך מבקשים הם לסלק על הסף את בקשת הפירוק ולא לדון בה, כל עוד לא אושרה העברת המניות על ידי דירקטוריון החברה וכל עוד לא נרשמה מילמוס כבעלת מניות, ולחלופין כל עוד לא קבע בית משפט מוסמך כי מילמוס רשאית להירשם כבעלת מניות.
- אולם, עד שאנו באים להידרש לשאלה זו של אישור העברת המניות, ורישום מילמוס כבעליהן, צצה ועלתה שאלה נוספת. לאחר רכישת המניות, נדרשה מילמוס על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"), שמימן את עסקת הרכישה של המניות בידי מילמוס, לרשום את המניות על שם החברה לרישומים של בנק לאומי (להלן: "החברה לרישומים"). ואמנם נרשמו המניות על שם החברה לרישומים.
מילמוס טוענת, כי אין זו אלא דרישה פרוצדורלית גרידא, שאין לה כל משמעות מעשית ומשפטית, בענין הבעלות במניות ולענין ניהול החברה. דרישה כאמור נוהגת ומקובלת במקרים של מימון רכישה של מניות, כדי לאפשר שיעבוד המניות לחברה לרישומים, באופן שיבטיח את פירעון ההלוואה שנתן בנק לאומי לצורך מימון הרכישה של המניות.