הצדדים חולקים זה על זה אם ישיבת הדירקטוריון מיום 3/8/1997 שבה נכחו, בהמשכה, אך הדירקטורים מטעם המשיבה, והם החליטו לבדם שלא לאשר את רישום המניות על שם מילמוס, היתה חוקית וכשרה. אולם, אין מחלוקת, ואין יכולה להיות מחלוקת, כי מילמוס רכשה את המניות והחזיקה בהן לפני רישומן בשם החברה לרישומים. אולם, גם אחרי רישומן בשם החברה לרישומים, נותרה מילמוס בעלים של המניות כאמור.
אמרתי לעיל, כי אילו פנתה מילמוס לבית-המשפט, אחרי סירוב המשיבים לרשום את העברת המניות אליה, באוגוסט 1997, אם בשל העדר מרשם של בעלי המניות או מסיבה אחרת, אפשר שלא היה צורך בכל הדיון הזה, וניתן היה לדון בבקשת הפירוק לגופה.
- בחינת החלטת הדירקטורים מטעם המשיבים, מעלה כי אף בהנחה ששני הדירקטורים מטעם המשיבים היו מוסמכים שלא לאשר את העברת המניות או לרשום את מילמוס כבעלת המניות שרכשה מן החברות הזרות, ועל כך ארחיב את הדיבור להלן, הרי שלא ניתן נימוק לסירוב האמור, ואין זה ברור למה אין לאשר את העברת המניות ורישומן כאמור. לא יעלה על הדעת, כי כבר אז, באוגוסט 1997 "ניחשו" הדירקטורים מטעם המשיבים כי כוונת מילמוס היא, להביא לפירוק החברה או לנשל את בני כהן ממפעל חייהם, כפי שהם טוענים היום. שיקול דעת בלעדי לסירוב לפי תקנה 23 לתקנון החברה - אינו בלתי מוגבל, ומשלא פורט כל נימוק לסירוב - אין מנוס מן המסקנה כי הסירוב הוא שרירותי, ולא נעשה מטעמים עניניים.
- המבקשת טוענת, כי בישיבת הדירקטוריון שבה סורבה הבקשה לרשום את המניות על שם מילמוס, לא היה מנין חוקי של דירקטורים. ועוד זאת: המבקשת מלינה על כך כי לשני הדירקטורים מטעם המשיבים נלווה עורך דינם, בעוד שבישיבה לא נכח עורך דינם של נציגי מילמוס, ובכך, לטענת מילמוס, הפר בא-כוח המשיבים את "כללי לשכת עורכי הדין", תוך "הפרת השוויון" בדירקטוריון. אמת הדבר, שתחילת הישיבה היה במנין חוקי, משנכחו הדירקטורים מטעם שני הצדדים, ואינני רואה צורך לדון, לצורך בקשה זו, בשאלה אם נוכחות בא-כוח המשיבים בלא נוכחות בא-כוחה של המבקשת בישיבה, מהווה עבירה על כללי לשכת עורכי הדין; פשיטא, שאינני צריך לכך בדיון בקשת ביניים זו. משקמו נציגי מילמוס ועזבו את ישיבת הדירקטוריון ביום 3/8/1997, סבורני כי לא היה מקום להמשיך את הדיון, כאשר לצורך קבלת החלטה כה חשובה הנותנת מעמד לבעל מחצית המניות בחברה ובדירקטוריון שלה, היה ראוי וצריך לעשותה בנוכחות "הצד השני", שהוא הצד הנפגע מהחלטה שהתקבלה ב"מעמד צד אחד" וכל מטרתה היא שלא ליתן "דריסת רגל" לצד האחר, דהיינו החלטת סירוב לאשר את רישום המניות על שם מילמוס.
ועוד זאת: המבקשת טוענת, כי מנין חוקי בישיבת הדירקטוריון, כאמור בתקנה 86(ב) לתקנות החברה, הוא שלושה דירקטורים הנוכחים בעצמם או מיוצגים על-ידי ממלאי-מקומם. ואמנם, תקנה זו מעלה שאלה של "אין הכרעה" בישיבת הדירקטוריון, אילו נציגי מילמוס נכחו בשעת קבלת ההחלטה על-פי שני הדירקטורים מטעם המשיבים.