ה. בניגוד לאמור בסעיף 2 להסכם המייסדים כלל לא הוקמה חברה חדשה לצורך העסק המשותף של הצדדים אלא שהצדדים השתמשו בחברה קיימת.
ו. מעולם ועד עצם היום הזה, שום בעל תפקיד בחברה לא הרוויח 15,000 ₪ נטו בחודש, ולפי הנתונים בשטח שום בעל תפקיד גם לא ירוויח את הסכומים הללו בעתיד הנראה לעין".
חוזה העבודה הוא במהותו חוזה דינמי, הנתון לשינויים (רביזיה) גם בעל פה וגם על דרך התנהגות. מכאן שהעיקרון החל על חוזים אזרחיים רגילים, שלפיו אין לקבל ראיה בעל פה כנגד מסמך בכתב, לא ישים בנוגע לחוזה עבודה.
התובע עצמו אישר בעדותו כי היו שינויים בהסכם המייסדים, באופן כללי וספציפית בנוגע לתנאי השכר, שעליו ביסס את תביעתו, וכך העיד:
"ש. אתה אומר שהחברה שילמה לך את המשכורות על פי ההסכם?
ת. חלק מהרכיבים שולמו וברגע שהגענו ליום שצריך להעלות שכר אורן ערך אתי שיחה וביקש ממני שאני אדחה את השלמת השכר למועד מאוחר יותר.
ש. אתה לא הסכמת לדחות את המועד?
ת. בטח שהסכמתי לדחות את המועד.
ש. למתי?
ת. באותו שלב היו לנו שתי חנויות בתל אביב ורצינו לעבור למפעל באור עקיבא כי שם יכולנו להשיג הרבה עובדים והשכירות היתה יותר זולה. ההשקעה למפעל גדול יותר הצריכה הרבה משאבים. אנחנו אמרנו שאנחנו נדחה את ההשלמה של המשכורת וכשהחברה תתחיל להיות טיפה רווחית אז יתחילו לשלם חזרה".
(ע' 12-13 לפרוטוקול הדיון).
אורן מצדו הצביע אף הוא על שינויים שנעשו בעל פה בחוזה התחלתי:
"ש. תאשר לי שפנית בבקשה בכתב לתובע לשנות את תנאי ההסכם?
ת. אני מעולם לא פניתי בבקשה. כל הזמן דברנו על המון דברים שקשורים לעסק. אני פניתי בכתב אבל מעולם לא ביקשתי. אנחנו דברנו על ענין השכר ועל עניינים רבים אחרים. הגענו להסכמות בעל פה".
(ע' 31, ש' 17-20).
כך שלמרות שהסכם המייסדים שיקף את אומד דעתם של הצדדים בעת שהוא נכרת, היו דברים שהשתנו תוך כדי ביצוע ההסכם, ביניהם היקף העיסוק ומקום מרכז המפעל, וכך גם התמורה שקיבל התובע עבור עבודתו.
- התביעה להפרשי שכר
לגרסת התובע הוא מעולם לא הסכים שלא לקבל את השכר שנקבע בהסכם, אלא רק לדחיית המועד לתשלום.
לגרסת אורן, לעומת זאת, נעשה שינוי בתמורה שקיבל התובע כיוון שמלכתחילה מדובר היה על כך שרק הוא יעבוד, ובסופו של דבר כל השותפים עבדו (לא כל התקופה, אורן עצמו מודה שהוא שהה בחו"ל מספר חודשים ואז ודאי לא עבד).