"סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;
הנה כי כן, ההגדרה שאימץ המחוקק כוללת כמה יסודות בסיסיים: על הפרק מידע עסקי (מכל סוג(; שאינו בגדר נחלת הרבים, ואין הוא ניתן לגילוי בנקל; המקנה לבעליו יתרון על פני מתחריו. אלא שבכך לא הגיע בעל הסוד אל המנוחה ואל הנחלה. ככל שלא ינקוט באמצעים סבירים לשמור עליו, הוא עלול לאבד את הגנת הדין.
- הסוד המסחרי ראוי הוא להגנה. לא רק משום שהוא תוצר עמלו של בעליו, אלא משום שרוצים אנו, כחברה, לעודד את הפועלים בשווקים לפתח סודות שכאלה המשמשים מנוע לצמיחה, לפיתוח ולקדמה. וגם כאן יש משמעות לתמריצים ששיטת המשפט שלנו משדרת למי שיכולים לפתחם. במקרים רבים הפיתוח כרוך בעמל רב. ואם הסודות לא יזכו להגנה, לא יהיה טעם להשקיע מאמץ בעניינם. שהרי כל העמל האמור יהיה לשווא אם יוכל לבוא עובד או שותף עסקי, להעתיקם, לנצלם ולעשות בהם שימוש ללא כל מגבלה, ולהותיר את מפתחם בפני שוקת שבורה.
אין זה מפתיע אפוא כי גם חוק עוולות מסחריות, הבא להילחם בהן, מכיר בצורך לעודד פיתוחם של סודות מסחריות ולהגן עליהם. ואחת הדרכים היעילות והמרכזיות להגנה כאמור היא בהגבלת יכולתם של מי שנחשפו אליהם לעשות בהם שימוש, וזאת באמצעות חוזים המגבילים, למעשה, את העיסוק ואת התחרות.
אכן "המתח בין חופש העיסוק שתובע העובד לבין ההגנה על סודותיו המסחריים של המעביד המקורי אינו חדש, והיה מוכר גם בפסיקה קודמת. האיזון בין האינטרסים הנוגדים אינו קל. חופש העיסוק של העובד ראוי להגנה, אך כך גם האינטרסים הרכושיים של המעביד, שאותם צבר, יש להניח, בעמל רב" (כהן, בעמ' 378).
- מתח זה יכול לעורר דילמות קשות. מה דינה של המלאכה שלומד העובד לבצע, גם אם היא כרוכה בחשיפה לסודות המסחריים של מעסיקו? במקרים רבים מלאכה זו היא המיומנות המקצועית היחידה העומדת לו לעובד. על רקע בא סעיף 7(א( לחוק עוולות מסחריות, שכותרתו "סייגים לאחריות", וקבע כך -
לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:
(1( הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;
הפרשנות הנאותה של הסייג באה לאזן בין האינטרסים הלגיטימיים של העובד מזה ושל המעביד מזה. לכן נפסק, עוד לפני חקיקת החוק, (ראו בע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, פ''ד מד(4( 847, 855-854 (1990(( (להלן: פרשת דמתי( כי "לצורך בחינת סבירות איסור העיסוק ואם יש לקיימו בצורה גורפת יש לומר, שוודאי לא כל המידע שרכש דמתי הוא באותה דרגת סודיות, וממילא לא כל ידיעה ראויה לאותה דרגת הגנה. ככל שמדובר בידע כללי ואף במיומנות מקצועית שנרכשו במהלך העבודה, מחייב אינטרס הציבור, כי באלה יוכל העובד להשתמש גם אצל מעביד אחר או כעצמאי. שאם תאמר אחרת, עלול הדבר לגזור על העובד נטישת המקצוע היחידי לו הוא הכשיר עצמו והוא עלול ליפול נטל על הציבור. לא כן לגבי סודות מסחריים מיוחדים האופייניים לאותו עסק ספציפי, אשר השימוש בהם על-ידי העובד עשוי לגרום נזק למעביד. לגבי אלה האחרונים, וזה כולל גם קשרים עם ספקים ולקוחות, זכאי המעביד להגנה".