מר ניסנבוים הכחיש במפורש בחקירתו את טענת חברת בונוס כי מר זרוק שידל אותו לעזוב את החברה (עמ' 547, ש. 33-26; 548, ש. 3-2).
אני נותן אמון בגרסה זו של מר ניסנבוים, המתיישבת היטב עם רצון נמשך לעזוב את חברת בונוס, מסיבות שונות, שאינן קשורות למר זרוק, ושמומש הלכה למעשה.
- מר עשהאל כלפה, שהוזמן לעדות מטעם חברת בונוס, לא אישר בחקירתו כי עזב את החברה היות שמר זרוק שידל אותו לעשות כן. מר כלפה הוא בעל השכלה של הנדסאי אדריכלות, והוא השתכר שכר גלובאלי חודשי שאינו גבוה (נספח 21 לתצהיר מר גולדיאן הראשון). הוא הודיע למר גולדיאן על החלטתו לעזוב את החברה כשנה לאחר שמר זרוק עזב אותה, ובהודעת עזיבתו (מיום 9.11.16( ציין כי ברצונו לממש יכולתו "ליצור ולתכנן" ו"להתקדם בתחומים אחרים" (ראו: מוצג נ/8). בחקירתו אישר כי ביקש להתפתח בתחומי האדריכלות ותיווך נדל"ן (עמ' 557, ש. 34-31).
מר כלפה העיד כי היו לו כמה שיחות עם מר זרוק ועם מר ניסנבוים, והפנייה הראשונה אליו הייתה כשהוא עדיין עבד בחברת בונוס, אך הוא טען כי בכל מקרה היה עוזב, מאחר שאמר למר גולדיאן שהוא רוצה לעסוק בעניינים של הנדסאי אדריכלות ותיווך (עמ' 558, ש. 18-17, ש.22 ואילך). ועוד ציין כי "במשך כל השנתיים האחרונות אחרי שעזבתי את בונוס עשיתי המון המון דברים שהם גם קשורים לתיווך וגם ייעוץ הנדסי, גם הגשתי תוכניות לעירייה, גם נתתי חוות דעת, כאילו, עשיתי כל מה שיכולתי כדי למצות את התחום כדי לראות שאני באמת מוכן להמשיך" (עמ' 558, ש.30). פעילות זו נעשתה במקביל לעבודתו עם משרד עוה"ד ויינברגר.
מצאתי לתת אמון בגרסתו זו, המשקפת רצון קיים לעזוב את החברה, נוכח תחושת אי הגשמה עצמית נמשכת. ואין לומר שמר זרוק הוא ששידל אותו והניע אותו לעזוב את מקום עבודתו, כך שאלמלא השתדלות זו הוא היה נותר להמשיך לעבוד בחברת בונוס.
- מר קוריש אישר בחקירתו כי לא עזב את חברת בונוס בשל שידול של מר זרוק, אלא פוטר על ידי מר גולדיאן. הוא הוסיף והעיד כי רק אחרי שעזב את חברת בונוס יצר עמו קשר מר ניסנבוים ועניין אותו בעבודה, ולא היה זה מר זרוק. הוא העיד כי מר גולדיאן נהג כלפיו באלימות כאשר ניסה לומר שלום לכל העובדים שהכיר בטרם עזיבתו (עמ' 584).
יש לציין כי גם הכנסתו של מר קוריש הייתה גלובלית, ונמוכה, ותפקידו היה צילום תיקי בניין בארכיוני הרשויות המקומיות. הוא הפסיק לעבוד בחברה בסביבות 10.7.16, דהיינו מעל שמונה חודשים לאחר שמר זרוק סיים עבודתו שם (נספח 21 לתצהיר מר גולדיאן הראשון, וכן המוצג ת/9).
- חברת בונוס טוענת מצידה כי אין לקבל את דבר קיומו של צירוף מקרים "פלאי" שהוביל לכך כי עובדים אלה עזבו אותה והחליטו לעבוד עם מר זרוק. ועדיין, בוסס ששלושת העובדים הללו לא היו מרוצים מעבודתם בחברת בונוס. כי הם השתכרו משכורת נמוכה. כי הייתה להם מוטיבציה לעזוב, ואחד מהם אף פוטר. נסיבות אלה מראות כי העובדים הללו היו עוזבים ממילא את חברת בונוס. ומשכך, לא בוסס קשר סיבתי משפטי בין עזיבתם ובין פועלו הפסול, כביכול, של מר זרוק.
114. דין טענות התובעת שכנגד בעניין זה להידחות.
גזל לקוחות
- בבואנו לבחון את טענת גזל הלקוחות, יש לעמוד על מערכת היחסים המורכבת שבין מספק שירותים ללקוחו. בין השניים יכולים להתפתח יחסי אמון והערכה. וכאשר מי שסיפק שירותים ללקוח עוזב את מקום עבודתו, יכול הלקוח לבקש ללכת אחריו ובעקבותיו. במצב דברים שכזה לא עומד על הפרק שידול פסול.
לעניין זה יפה הדוגמא שמביא כב' הנשיא עמית במאמרו (יצחק עמית "על חופש העיסוק והסוד" הפרקליט מא 431, 437 (תשנ"ג-תשנ"ד( (להלן: עמית((: "ניקח דוגמא הקרובה לליבנו: עורך-דין שכיר פורש מהמשרד, עובר למשרד אחר או מקים משרד עצמאי: יהא זה בלתי הוגן מצידו אם ינסה למשוך אליו לקוחות של המשרד בו עבד. אולם, מה הדין אם לקוח עמו יצר יחסי אמון וקרבה מקצועיים בתקופת עבודתו אצל המעביד המקורי, מעוניין להמשיך לקבל את שירותיו במקום עבודתו החדש? האם גם אז נאסור על עורך-הדין לבוא במגע עם אותו לקוח?" התשובה השלילית מתבקשת. הלקוחות הם אינם קניינו של מקום העבודה, או של בעליו. גם להם יש רצונות, וברצונות אלה יש להתחשב.