מתן חשבונות - כללי
- כלל הוא כי תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון, על התובע להוכיח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות. הפסיקה הכירה במערכות יחסים מיוחדות הכוללות יחסי נאמנות, שליחות, הרשאה או שותפות, ואולם הודגש כי אין מדובר ברשימה סגורה. בנוסף, על התובע להוכיח, ולו לכאורה, קיומה של זכות תביעה ביחס לכספים מושא החשבונות. ככל שהתובע הוכיח זכאותו לחשבונות ובהיעדר טעם המצדיק הימנעות מכך, יינתן צו למתן חשבונות. בשלב השני, אם קיימות לתובע השגות על החשבונות שהוגשו, עובר הנטל לנתבע להוכיח שהחשבונות שנמסרו אמינים ומספקים ורק לאחר מכן תיבחן חבות הנתבע בהתאם לחשבונות. ודוק: אין די בכך שהנתבע לא עמד בנטל השכנוע להוכחת אמינות חשבונותיו על מנת שהתובע יזכה בתביעתו, והתובע נדרש להוכיח תביעתו (ראו, ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4( 337, 344-345 (1997(; ע"א 8250/11 קרד-גרד הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ, פיסקה 24 (22.6.2015(; רע"א 3656/17 ח'ליל נ' אנטקי סנטר לריפוי בצמחים בע"מ, פיסקה 17 (1.6.2017(; ע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ, פיסקה 106 לפסק-דינו של כב' השופט י' דנציגר (20.8.2017().
- קיומה של מערכת יחסים מיוחדת
1.א. האם נקשר הסכם?
- הסוגיה הראשונה הטעונה הכרעה היא האם בנסיבות המתוארות נכרת בין הצדדים הסכם מחייב. לטענת הנתבע, ראיה לכך שלא נכרת הסכם מחייב היא העדר הסכם בכתב (ראו, סע' 8-11 לסיכומי הנתבע). אלא שכלל הוא כי "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסוימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים" (סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים(). בהעדר חובה חוקית אחרת ומקום בו ניתן לרצון הצדדים ביטוי חיצוני, אין מניעה לקבוע כי נכרת הסכם מחייב ובלבד שיוכח תוכנו.
- חומר הראיות מלמד כי בין הצדדים נכרת הסכם בעל-פה. מסקנה זו נשענת על שני אדנים עיקריים: הודאות הנתבע והתנהגות הצדדים אשר נלמדת מהתכתובות שהוחלפו בין הצדדים בזמן אמת. בהקשר זה מצאתי כי הראיות מתיישבות עם גרסת התובע, בעוד שמנגד גרסת הנתבע נמצאה בלתי עקבית וכללה טענות סותרות. כך למשל, בעוד שבתחילה טען הנתבע כי התובע "היה אמור לעזור" לו, כי לא הייתה לו כל נגיעה למיזם, וכי המגעים בין הצדדים לא הבשילו להסכמה מחייבת (ראו למשל, סעיף 39 לכתב ההגנה), הנתבע טען בהמשך כי פנה אל התובע בהצעה בקשר לאתר מסוים, ולבסוף העיד כי התגבשה הסכמה שמכוחה, מקום בו היו מופקים רווחים, התובע היה מקבל את חלקו בהם (פרוטוקול, עמ' 66, ש' 13-15).
- זאת ועוד, במכתב ב"כ הנתבע מיום 17.8.2021, שהוחלף בין הצדדים בטרם הגשת התביעה, טען הנתבע כי השניים תכננו להקים יחד את המיזם (עמ' 674 לתצהיר התובע), כדלקמן:
"בתמצית יצוין, כי הצדדים (הכוונה לתובע ולנתבע - ר' ג'( אמנם תכננו יחד עם שותף נוסף להקים פעילות למכירת מוצרים הקשורים במגפת וירוס הקורונה באמצעות האינטרנט, אך לא סוכם מעולם ביניהם על חלוקה כלשהי של רווחים (קל וחומר לא של ההכנסות מפעילות כזו)... בפועל מרשי (הנתבע - ר' ג'( הקים, יחד עם צד שלישי, מיזם במסגרתו מבוצעת מכירה של מוצרים הקשורים במגפת וירוס הקורונה באמצעות האינטרנט, זאת במימון מלא של מרשי, ותוך נטילת כל הסיכון על ידי מרשי, כולל כל ההוצאות הנדרשות... מרשך (התובע - ר' ג'( לא תרם דבר ממשי למיזם שהוקם בפועל".
- לצד גרסאות אלה אישר הנתבע במהלך חקירתו הנגדית את גרסת התובע, שלפיה הוא שפנה לתובע, על רקע חברות ארוכת שנים, והציע לו להקים אתר אינטרנט שישמש כתשתית לחנות מקוונת לממכר מוצרי הגנה מפני נגיף קורונה. עוד אישר הנתבע בעדותו כי הוסכם שהתובע יהיה אמון על התחום הטכני בכל הנוגע להקמת האתר ולתחזוקתו, בתמורה להשתתפות ברווחים. הנתבע אף לא הכחיש את הטענה שלפיה התובע היה הגורם היחיד שהחזיק בידע הדרוש לצורך הקמת אתר האינטרנט ("עו"ד לוי: במרץ 2020 יש לך שאיפות כוונות מטרות להקים פה עסק גדול, למה אתה פונה לדן?; הנתבע: [...] כי לדן יש ידע בדבר הזה" (פרוטוקול, עמ' 46, ש' 30-37(; וכן: "הייתי צריך מישהו שיודע להקים אתרים" (שם, ש' 1-2().
- הנה כי כן, הנתבע אישר הלכה למעשה את גרסת התובע שלפיה הוא שפנה לתובע בהצעה לחבור לפעילות עסקית בתמורה לקבלת שיעור מהרווחים וכי התובע נענה להצעה זו. על אף ניסיונות הנתבע לטשטש ולכפור בקיומו של הסכם מחייב בין הצדדים, הרי שמהעדויות שנשמעו בפניי, ובפרט מגרסתו של הנתבע עצמו בחקירתו הנגדית ומהראיות שהוצגו, עולה בבירור כי נקשר הסכם. התפתחות גרסאותיו של הנתבע לאורך ההליך, אשר נעה בין הכחשה מוחלטת של קשר עסקי לבין הודאה חלקית ב"שותפות מינורית" וכן בזכות התובע לקבלת דוחות, פועלת לחובתו.
- בנוסף, מסקנה זו נתמכת בתכתובות שהוחלפו בין הצדדים מזמן אמת, מהן עולה תמונה בהירה על כוונתם להתקשר בהסכם מחייב (הנתבע: "קיבלת אופציה להרוויח כסף" (עמ' 103 לתצהיר התובע, תכתובות מיום 3.4.2020, שעה 18:37().
- יתרה מזו, תוכן התכתובות שהוחלפו בין הצדדים, היקפן ומשכן מגלים שיח עקבי ואינטנסיבי, המחזק את הקביעה כי התגבש הסכם מחייב, אף אם טרם סוכמו כלל הפרטים ביחס להיקף הרווחים או מועד התשלום. אדגיש כי לא ראיתי לקבל את טענת הנתבע שלפיה העדר הסכם בכתב מלמד כי הצדדים לא גמרו בדעתם להתקשר בהסכם או כי לא התקיימה דרישת המסוימות. לשיטתי, העובדה שהצדדים פעלו באופן בלתי פורמלי על בסיס האמון ששרר ביניהם ומבלי שעיגנו את ההסכמות בכתובים סבירה בנסיבות העניין ואינה פוגמת בתנאים הדרושים לשם כריתתו של הסכם. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שהנתבע ביקש לנצל הזדמנות עסקית שזיהה, תוך שיספק מענה מהיר לצורך שהתעורר עם התפרצות מגפת הקורונה. הנתבע, שהיה המוציא והמביא של הרעיון מושא ההליך ומי שאיגד סביבו את הנפשות הפועלות לשם הוצאת הרעיון מהכוח אל הפועל, הוא שביקש להתקשר באופן זה. כלומר, הנתבע הוא שבחר, על יסוד קשריו האישיים והאמון ששרר בינו לבין יתר הגורמים, שלא לעגן את ההסכמות בכתב. לא בכדי חזר הנתבע ואישר כי חלק בלתי מבוטל מהתקשרויות העסקיות שכרת בקשר עם פעילותו זו נעשה בעל-פה ומבלי שתועד בכתב, ובכלל זה הסביר כי לא היה לו "הסכם מחייב עם דניס ורוברט (הכוונה לפולנסקי וגרוסמן - ר' ג'( אולם פעלנו כצוות בשיתוף פעולה מלא" (סע' 3 לתצהיר הנתבע; והנתבע אף חזר על הדברים בחקירתו הנגדית, פרוטוקול, עמ' 44, ש' 8-9).
- זאת, בעוד שמהתכתובות עולה כי התובע ביקש לעגן בזמן אמת את ההסכמות בכתב. כך, ביום 29.3.2020, כשלושה שבועות אל תוך הפעילות המשותפת, דחה הנתבע את בקשת התובע להעלות את ההסכמות על הכתב בציינו: "אני כרגע לא מתעסק בזה, כי זה להתחיל להתעסק עם עורך דין. אני כרגע עובד על בסיס אמונה" (עמ' 85 לתצהיר התובע, תכתובות מיום 29.3.2020, שעה 14:57). סבורני כי בנסיבות העניין האופן בו כלכל הנתבע צעדיו תואם את ההיגיון העסקי המשקף דפוסי פעולה של יזמים בראשית דרכם הפועלים בתנאי אי-ודאות (השוו, ת"א (מחוזי ת"א( 25256-03-20 אברמוף נ' כוכבי, פיסקה 20 (5.1.2022().
- דברים אלו קיבלו ביטוי בעדותו של הנתבע שהסביר כי:
"הנתבע: אני לא ידעתי שהמטרה שלי להקים עסק גדול קודם כל...