עו"ד לוי: אז מה רציתי לעשות ?
הנתבע: ... להקים עסק), ( להגיד כמה זה גדול אני בחיים לא עשיתי עסקים גדולים אני לא יודע מה זה" (פרוטוקול, עמ' 46, ש' 32-35).
בהינתן מכלול הנסיבות שברקע ההתקשרות - האמון ששרר בין התובע לבין הנתבע לאור היכרותם המוקדמת, רצונם לקדם את הרעיון העסקי במהירות, בתנאי אי-ודאות וכאשר סיכויי ההצלחה מוטלים בספק - ההחלטה להתקשר בהסכם בעל-פה, תוך דחיית העלאת ההסכמות על הכתב לשלב מאוחר יותר, סבירה ומתיישבת עם היגיון הדברים.
- פועל יוצא של מסקנה זו הוא כי יש לדחות אף את טענת הנתבע, שלפיה לא התקיימה דרישת המסוימות בשל העדרם של פרטים מהותיים (סע' 11 לסיכומי הנתבע). בהקשר זה טוען הנתבע, בין היתר, כי אין בנמצא עיגון לשיעור התקבול הנטען של 20% או כי שיעור זה יחושב מתוך הרווחים, כי לא הוסכם בסיס החישוב או המטבע בו יבוצע התשלום, כי לא סוכמו מועדי או מקום החלוקה וכך גם לא הוסכם מי יישא בתשלום המס. אני סבור כי אף שלא התגבשה הסכמה ביחס לפרטים אלו או אחרים, הרי שבנסיבות המתוארות הסכמת הצדדים כללה את הפרטים המהותיים הדרושים לצורך כריתת ההסכם. ואילו הפרטים החסרים שעליהם עמד הנתבע ניתנים להשלמה באמצעות כלים משפטיים שהותוו בפסיקה, לרבות מכוח עקרון תום הלב והנוהג בין הצדדים.
המסקנה כי התגבשו התנאים הדרושים לכריתת הסכם מתחדדת אף לנוכח תכתובות שהוחלפו כשלושה שבועות לאחר היציאה לפעילות המשותפת. כך, בסמוך ליום 29.3.2020, לאחר שהתובע ביקש להעלות את ההסכם על הכתב (עמ' 85-86 לתצהיר התובע), הנתבע סירב מצידו והציע לו "נקודת יציאה", שכללה כימות של שווי השקעתו והכרה בתגמול עבור איתור ספק (חן סבן). הצעת הנתבע מעידה למעשה על הכרה בקיומו של הסכם מחייב ובכך שההחלטה אם לממש את "האופציה", שהוצעה על-ידו לתובע, נתונה בידי התובע בלבד.
- בטרם אחתום פרק זה אבהיר כי לא נעלמה מעייני טענת הנתבע, שלפיה התובע עשה אך "פעולות פשוטות למדי ותרומתו לאתר היתה כמעט אפסית" (סע' 30 לכתב ההגנה). אלא שטענה זו לא הוכחה, אינה מתיישבת עם תכתובות הצדדים מזמן אמת ועם היקף תרומתו של התובע ומשכה ואף נסתרה על-ידי הנתבע עצמו במספר הזדמנויות שונות. כך גם יש לדחות את טענת הנתבע שלפיה לא ראה בתובע חבר, כי אם "מכר מהעבר" באופן השולל קיומו של אמון ברמה מספקת לצורך התקשרות בהסכם באופן זה. זאת, מאחר שטענתו זו נסתרה על-ידו במספר הזדמנויות אחרות.
1.ב. תוכנו של ההסכם שנכרת
- משנקבע כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב, יש להידרש לשאלת תוכנו. מעדויות הצדדים עולה תמונה בהירה שלפיה נרקם הסכם לשיתוף פעולה עסקי שמטרתו הפקת רווחים הדדיים. כמו כן, מגרסאות הצדדים ומהתנהגותם בפועל, כפי שמשתקף מהתכתובות, ניתן ללמוד כי הוגדרה ביניהם חלוקת תפקידים ברורה. במסגרת זו הנתבע, יוזם הרעיון, היה אמון על ניהול הפעילות, ההשקעה הכספית, איתור משקיעים, ניהול האופרציה וקבלת ההחלטות העסקיות. ואילו התובע היה אחראי מצדו על הפן הטכני של הקמת האתרים ותחזוקתם, תוך השקעת משאבי זמן וידע אישיים. הנתבע אישר בכתב הגנתו כי במהלך המשא ומתן הראשוני דובר על שיעור של 20% מהרווחים (סע' 9 לכתב ההגנה). הודאה זו מקבלת משנה תוקף בתכתובות, שבמסגרתן שבו הצדדים ואישרו את זכאות התובע לחלק מהרווחים; כך, למשל, ביום 31.8.2020 כתב הנתבע לתובע: "אבל אתה נכנסת שותף ברווחים. מאיפה משלמים אם אין רווחים יא טיפש" (עמ' 430 לתצהיר התובע, תכתובות מיום 31.8.2020, שעה 2:33).
00הנה כי כן, הוכח כי הצדדים הסכימו על זכאות התובע לחלק מן הרווחים, וכי שיעור של 20% הוא השיעור שנדון בין הצדדים במשא ומתן הראשוני ואשר הנתבע אישר בכתב הגנתו. קביעה זו תשמש נקודת מוצא לשלב השני של ההליך, ככל שיתקיים. עם זאת, קביעתו הסופית של שיעור התגמול, ובכלל זה בסיס החישוב שעליו יחול, קרי הגדרת "הרווחים" שמהם ייגזר, והשאלה אם הוכחו נסיבות המצדיקות סטייה מנקודת המוצא האמורה, תיעשה בשלב השני, לאחר קבלת החשבונות וניתוחם, בשים לב לכלל הראיות ולטענות הצדדים.