- המסקנה לפיה כאשר מדובר במחזיקי אגרות-חוב, הסמכות לייצגם היא קודם כל סמכותו של הנאמן, עולה ממספר החלטות של בתי-המשפט המחוזיים . כך למשל קבע בית המשפט (כב' השופט כבוב) בת"צ (ת"א) 30614-12-12 סקיילקס קורפוריישן בע"מ נ' זומר (10.2.2013) כי
"... בררת המחדל היא שייצוגם של בעלי האג"ח יתבצע באמצעות הנאמן... הסמכות לייצג את מחזיקי האג"ח אל מול המנפיק היא קודם כל של הנאמן, לפי שטר הנאמנות. כך, מצופה כי ייצוג המחזיקים שלא באמצעות הנאמן, יהיה מהלך חריג אשר לכל הפחות מצריך את תגובת הנאמן" (ור' גם החלטתו של בית המשפט המחוזי (מרכז) בת"צ 30911-04-12 רוזנפלד נ' אנג'ל (24.4.2013, כב' השופט גרוסקופף).
- אכן, קיומו של נאמן על מחזיקי האג"ח אינו שולל בהכרח מיניה וביה את האפשרות של מחזיק באגרת- חוב להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית בשם קבוצת מחזיקי האג"ח, בנסיבות מסוימות. יחד עם זאת, כדי שניתן יהיה לאשר בקשה כזו, על המבקש להבהיר מדוע לגישתו הוא מתאים לייצג את חברי הקבוצה ולא הנאמן, האם ישנה סיבה להניח כי הנאמן אינו פועל כשורה להגנה על זכויותיהם של מחזיקי האג"ח וכד'. המבקשת לא העלתה כל טענה כזו, והיא אף לא טענה כי פנתה בעצמה לנאמן בדרישה כי הוא יפעל בשמם של מחזיקי האג"ח – ונענתה בשלילה. גם ענין זה יש בו כדי להכביד על המבקשת.
- הדברים הללו מקבלים משנה תוקף בנסיבות המקרה דנן, בו – כפי שיובהר להלן – אין ודאות כי האינטרס אותו מבקשת המבקשת לייצג הוא אכן האינטרס של כל מחזיקי האג"ח חברי הקבוצה. בנסיבות כאלה, חשוב כמובן לברר מהי עמדתו של מי שמונה כדי לייצג את האינטרס הזה, בטרם ניתן יהיה לבחון את בקשת האישור לגופה.
מהו האינטרס של מחזיקי האג"ח?
- בקשתה של המבקשת מבוססת על ההנחה כי חברת אדמה עתידה להינזק אם אכן יושלמו העסקאות שנמצאות כיום על הפרק – העסקה למכירת האחזקות של דסק"ש באדמה לחברה הסינית, ועסקת סינג'נטה, קרי הצעת הרכש של החברה הסינית לבעלי המניות בחברת סינג'נטה. על הנחה זו מבוססת הטענה בדבר ניגודי העניינים בין האינטרס של אדמה, לבין זה של דסק"ש וזה של החברה הסינית.
ואולם, הנחה זו לא הוכחה על ידי המבקשת כלל, ולגופו של ענין, לא ברור אם נכון לקבלה. כפי שהובהר, העסקאות המתרקמות עשויות (אם הן יסתיימו כפי שהחברה הסינית מעוניינת, ואין לדעת אם כך אכן יקרה – כפי שיובהר להלן) להביא לכך שהחברה הסינית תהיה בעלים של שתי חברות העוסקות בפעילות אגרו-כימית. ואולם, כדי לקבוע כי בעלות כזו יוצרת ניגוד עניינים, יש לבחון קודם כל את תחומי הפעילות המדויקים של כל אחת משתי החברות, ואת השאלה האם ובאיזו מידה הם חופפים זה לזה. כן יש לבחון את השאלה האם ייחתמו בין החברות השונות הסדרי תיחום פעילות, ומה יהיה תוכנן של הסדרים כאלה.